"עשר תעשר": פרשת ראה \ הרב אמיר קריספל

הגמרא במסכת תענית (ט' ע"א) דרש רבי יוחנן עשר בשביל שתתעשר ונאמר בנביא (מלאכי ג') ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות …. והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, לכאורה קצת תמוה שהרי מצינו רבים וטובים שמקפידים על מעשרות כספים ולא נהיו עשירים ועדיין לא הגיעו לדרגה של לומר "די"? וראיתי על זה כמה תירוצים.

א: רבי חיים מוואלז'ין אמר בשם הגאון מוילנא שכל השומר מעשר מובטח לו שלא יבוא לידי היזק, והשומר על חומש מובטח לו שיתעשר, ויושרש בזה מדת הביטחון, והלוואי וכל ישראל היו שומרים מעשר ואז היה מתקיים הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון, משמע מדבריו שדווקא מי שמפריש חומש יהיה עשיר ולא מעשר

ב: החיד"א בספרו "דבש לפי" הביא בשם הראב"ד שאין הכוונה שבשביל שתהיה "עשיר", אלא עשר בשביל "שתעשר" השין היא שמאלית דהיינו שתעשר כדי שתוכל להמשיך לעשר עוד.

עוד באתר:

במסיבת עיתונאים

ראה"מ נתניהו: "איראן מתכננת טילים לניו יורק". צפו

אלי יעקובוביץ

לפי ההנחיות

חתונות במרחבים מוגנים • כך זה נראה מבפנים

פסח בא גד

הלחימה בעזה

תיעוד: הלוחמים והכלב פורצים למבנה ופותחים בירי

קובי פינקלר

המצוד נמשך

תיעוד אווירי מלב איראן: עוקב אחר משאית הנשק ומשמיד

קובי פינקלר

ג: בספר "הפלאה" מבאר מה שאמרו תתעשר אין הכוונה שיהיו לך הרבה נכסים, כי זה לא ברכה מכיון שחז"ל אמרו מרבה נכסים מרבה דאגה, אלא הברכה היא שאם תעשר תהיה שמח בחלקך כי איזהו עשיר השמח בחלקו אז התורה הבטיחה שמי שיעשר תמיד יהיה שבע ושמח ממה שיש לו

ד: החפץ חיים על התורה מביא את המעשה (כתובות סז' ע"ב) עם בתו של נקדימון בן גוריון שליקטה שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערבים, ושאלו בגמרא הלא אביה הפריש ופיזר ממון רב לעניים, ומדוע הגיע בתו לכזה עוני? ותירצה הגמרא שנכון שפיזר הרבה צדקה אבל לא נתן לפי עושרו ודרגתו ולכן איבד ממונו, וכותב החפץ חיים מכאן תשובה לשואלים מדוע אינם מתעשרים אחרי שמפרישים צדקות לעמלי תורה ולצדקה? והתשובה היא כי אינם נותנים לפי הברכה אשר ברכם ה'.

ה: רבינו חיים ויטל זצוק"ל (בשער המצוות) גם הקשה מעין זה ותירץ שהברכה שורה רק אם עושים את המצוה בשמחה ובשלמות בלי פניות אישיות.

ו:מפרש הענף יוסף (תנחומא פ' ראה אות יח) שחז"ל לא התכוונו שכל מי שיעשר, ייהפך מיד לעשיר מופלג, אלא שבמצוות מעשר, דוקא, רשאי האדם לעשר ע"מ להתעשר. ומדוקדקים דברי חז"ל שאמרו: "עשר בשביל שתתעשר" ולא נאמר: עשר ותתעשר.

ז: בדברי המהר"ל (דרך חיים עמ' קלט)משמע שדווקא בנתינה ללוי יש את הענין של עושר, כי המהר"ל מסביר שבמעשר, האדם נותן עשרה חלקים (מתוך מאה) של יבולו. המספר עשר מבטא מידה של שלמות איכותית, לכן נקרא "עשר" מלשון "עושר". כביכול, כשהאדם נותן עשרה חלקים ללוי – אזי הוא נותן את כל יבולו. יתר ע"כ, נתינה ללוי כמוה כנתינה להקב"ה ובזה דבק בהקב"ה, וממילא מתברך ומתעשר. יהי רצון שנהיה תמיד מן הנותנים ולא מן המקבלים ותמיד נהיה שמחים בחלקנו.

===

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (טו, יא)

במס' שבת דף ס"ג ע"א מביא שמואל ראיה מפסוק זה ("כי לא יחדל אביון"), שאף בימות המשיח לא יבטל עולם ממנהגו וימשיכו להיות עניים ועשירים.

וכל זה לפי שמואל, אך ר' חייא בר אבא שם חולק על שמואל, כפי שמובאת לשונו בגמ' שם, "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, עין לא ראתה, אלוקים, זולתך". דהיינו, ר' חייא בר אבא מדגיש שכל הנבואות שהתנבאו הנביאים, הכוללים שלווה והפסקת מלחמות וכו' (לא ישא גוי אל גוי חרב וכו'), יתקיימו בימות המשיח. נמצא, שלפי ר' חייא בר אבא אכן ישתנה מנהגו של עולם בימות המשיח.

הלחם משנה, על הרמב"ם הלכות תשובה פרק ח' הלכה ז', כותב שגם הדעה השניה, דהיינו ר' חייא בר אבא, מודה בכך שלא יהיו שינויים ניסיים בימות המשיח, וכל המחלוקת היא בנוגע לשינויים שאינם ניסיים, כגון- ביטול העוני, שלפי שמואל לא יהיו שינויים כאלו, ולפי ר' חייא בר אבא יהיו.

ממשיך הלחם משנה, שלפי זה מיושבת סתירה ברמב"ם: בפרק ח' הלכה ז' מהלכות תשובה פוסק הרמב"ם כר' חייא בר אבא וכותב שהנבואות שבנביאים נאמרו לימות המשיח, כר' חייא בר אבא; ואילו בפרק ט' שם, וכן בפרק י"ב מהלכות מלכים, כותב הרמב"ם שבימות המשיח לא ישתנה טבעו של עולם, לכאורה כשמואל (כך הקשה הכסף משנה ונשאר בצ"ע). על כרחך, אומר הלחם משנה, התשובה היא שלעולם פסק הרמב"ם כר' חייא בר אבא, כפי שכתב בהלכות תשובה, ומה שכתב בהלכות מלכים שלא ישתנו הדברים, הכוונה היא לשינויים ניסיים, שבזה מודה גם ר' חייא בר אבא כאמור לעיל [אמנם הלח"מ עצמו מעיר, שהרמב"ם בהלכות מלכים מצטט את לשון שמואל, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". אך מיישב הלחם משנה שאין כוונת הרמב"ם לפסוק כשמואל ממש]. ואם תאמר, הרי משמע בנביא שיהיו גם שינויים ניסיים בימות המשיח, כפי שנאמר (ישעיהו יא, ו) "וגר זאב עם כבש וגו'"? מיישב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"ב, "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר…ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל…וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים. ובימות המלך המשיח ייוודע לכל לאיזה דבר היה משל ומה עניין רמזו בהן".