לא לפחד מהפחד \ אוהד שקלים

כשהטרור מכה, עולים בנו כמה סוגים של חרדה: המידית, לביטחון שלנו ושל היקרים לנו. וממש מיד אחריה – הרגשית: הילד שלנו חושש. מפוחד. מרוגש. סוער. כועס. ולעתים – חסר אונים. החרדות האלה מתעצמות עוד יותר כשאירוע כזה קוטף מאיתנו נער צעיר, שתמונתו ומעשיו הטובים זוכים לתהודה גדולה. ואצלנו במשפחה, בכיתה, בסניף, יש נערים ונערות כאלה ממש! והם ערים ומודעים לאובדן המזעזע הזה. המודעות שלהם גורמת לנו המבוגרים לחוסר ביטחון מסוג אחר: מה עושים? מה אומרים? איך מוודאים שהם לא ייכנסו לטראומה?

1. לבטא את הרגש כפי שהוא
בתשעה מתוך עשרה מקרים בהם ילד אומר להוריו "אני מפחד", התגובה האוטומטית תהיה לפני הכל: "אל תפחד". זו תגובה מאוד מובנת, אבל היא משרתת את החרדה ההורית יותר מאשר את זו של הילדים. ילדים מרגישים דברים, כמו כל בן אדם: שמחה, שנאה, תקווה, פחד… זהו חלק מובנה ממערכת ההפעלה שלהם, ושלנו. לכן חשוב שנדע לתת מקום בטוח גם לרגשות קשים. בין אם אלה פחד, חרדה או עצב, ובין אם אלה שנאה או כעס. "נכון, זה יכול מאוד להפחיד". "אתה ממש צודק, הרבה אנשים מרגישים כעס במצב כזה". אמירות כאלה לא מעודדות רגשות "לא טובים", אלא פשוט מרגיעות את הילד ונותנות לו את הביטחון הדרוש כדי שיידע שהוא בסדר, ושמותר לו להרגיש כל דבר. צנזורה של רגשות היא לא דבר בריא, לאף אחד. נסו למצוא יחד איתו דרכים לבטא את הרגשות: לכתוב, לצייר, לצאת לריצה ולהתעצבן ביחד, לשמוע מוסיקה שמשקפת את מה שהוא מרגיש, וכל מה שמתאים לו או לה.

2. ידע מהימן במינון תואם גיל
חרדה מטרור מתבטאת גם בחרדה מחשיפה של הילדים לתמונות זוועה, דיווחים, עדויות, קולות ופרשנויות, שיכולים להגביר אצלם את החרדה. נוצר אצלנו דחף מאוד חזק לחסום בפניהם הכל, כל מידע שקיים בנושא. אבל זאת בד"כ לא התשובה לחרדה. כשילדים יודעים שמשהו נורא קרה, ואין להם מידע נוסף, נחשו מה קורה? נכון: חרדה. כי ידע זה כוח, וכשאין לנו ידע על משהו קריטי שקורה סביבנו, באופן טבעי נחווה חוסר ביטחון וחוסר אונים.

עוד באתר:

זעקה נוקבת

"מה קורה איתנו, למה בחורים מטפסים ומסכנים את עצמם?"

פנחס בינדר

דיווח

פסיכיאטר בדק את הפצ"רית וקבע: "איננה כשירה להיחקר"

שמעון כץ

"פעל נכון"

פרשת הפצ"רית: מה חושב עמית סגל על גיא פלג

גדי פוקס

בלחנו של משה ולדר

אקטואלי שכואב: שי וינר בסינגל חדש - "אל תדאג"

אליעזר חסיד

לכן כדאי שלא נניח לשמועות ברשתות או לרסיסי מידע מחברים לעצב את תמונת המציאות של הילדים. גם חשיפה מוגזמת לחדשות לא כדאית. במקום זה, יש לנו הזדמנות לתווך להם את המציאות באופן מהימן, מבוסס, וכזה שתואם את גילם. להביא את העובדות (כפי שהן), לספר מה קרה, להסביר מה מידת הסכנה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם אותה. ובעיקר – להקשיב לתגובות. מה דעתך על זה? האם יש לך שאלות נוספות על מה שקרה או מה שיקרה בהמשך? אולי יש לך רעיונות איך כדאי לפעול? הדיבור הרגוע והבטוח על אירוע מחריד, עוזר בפני עצמו להירגע ולהחזיר את הביטחון.

3. עשייה משמעותית וצופה פני עתיד
"טרור" הוא למעשה מונח לועזי. באנגלית משמעותו היא "אימה ופחד". אימה משתקת ופחד שלא מאפשר לנו להתנהל באופן שגרתי. לוחמת גרילה עם מרכיב משמעותי של לוחמה פסיכולוגית. הדרך להתמודד עם חרדה, וגם עם אימת הטרור, היא לא רק במישור הרגשי והמילולי, אלא גם במישור המעשי. לא לשקוע לתוך הסתגרות והימנעות, אלא לתכנן פעולות. אז אולי לא נצא כרגע למקום הומה אדם שמדאיג אותנו, אבל כן נתכנן פיקניק בטבע. אולי לא נסתובב דווקא היום בקו התפר, אבל כן נבקר את סבא בכפר סבא. עצם הפעילות נוסכת בנו תקווה וידיעה שאנחנו בסדר, ונמשיך להיות בסדר.

אוהד שקלים, מנהל מוקד חברים מקשיבים – OU ישראל למתבגרים והורים