אילו רק היינו יודעים: פרשת וישב \ הרב אפרים אפשטיין

בפרשת השבוע התורה מספרת את סיפור מכירת יוסף.

"ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות…"

ממשיכה התורה ומספרת:
"וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש,…אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו".

ראובן ששומע את התוכנית של האחים,מנסה להציל את יוסף ומשכנע את האחים שלא יהרגו את יוסף אלא ישליכוהו לבור.
התוכנית של ראובן היתה,כפי שמביא רש"י,
"שיבוא הוא ויעלנו משם"-ראובן מתכנן להגיע ולהעלות את יוסף מן הבור.

אבל…התוכנית השתבשה:
ראובן נאלץ היה לעזוב לזמן מה את אחיו.

ובנתיים,בזמן שהוא לא היה במקום,
" …ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה".

ראובן שחוזר למקום רק מאוחר יותר,מגלה שיוסף אינו בבור וכי הוא נמכר לישמעלים,
"וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו , וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא".

שואלים חז"ל, היכן היה ראובן כשמכרו את יוסף?להיכן הלך ??
ומשיבים,שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו,
בתורנות בין האחים, זה היה הזמן שבו הוא היה צריך להיות עם אבא.
עוד תשובה עונים חז"ל, שהיה עסוק בתעניות שקיבל על עצמו על כך שבלבל יצועי אביו.

חז"ל אומנם מתייחסים לשאלה 'להיכן הלך ראובן' ומשיבים,
אבל …עדיין נשארה שאלה שאינה פתורה,
מדוע הלך ראובן ??

ראובן הרי יודע את הסכנה בה יוסף נמצא,
הוא מצליח להציל אותו ברגע האחרון ומשכנע את האחים להשליך את יוסף לבור.
וכי עכשיו הזמן להעלם מהשטח ??
וכי לא נכון יותר לדחות את שאר העיסוקים
ולסיים קודם את הצלתו של יוסף ??

כדי לענות על השאלה,נבקש להקשות שאלה נוספת.

כשהתורה מתארת את מעשה ראובן, נאמר:
וישמע ראובן ויצילהו מידם"
ומיד בהמשך:
"ויאמר לא נכנו נפש,…אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו".

התורה ראשית מעידה על מה שעבר בליבו ובמחשבתו של ראובן " וישמע ראובן ויציחהו מידם"

ורק אח"כ פונה לספר על המעשה עצמו:
ויאמר לא נכנו נפש,…אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו".

מדוע יש צורך להאריך ??
מדוע לא לפתוח מיד במעשהו של ראובן ??

אז חיפשתי…ומצאתי מדרש מופלא

"אמר רב יצחק בר מריון, למדתך תורה דרך ארץ,שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח,
שאילו היה יודע ראובן שעתידה התורה לכתוב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם' ,
על כתפו היה מוליכו לאביו."
והמדרש ממשיך ומביא דוגמא נוספת:
"אילו היה אהרון יודע שהקב"ה כותב עליו 'וגם הינה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו' ,בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו".

לפי דברי המדרש אילו היה יודע ראובן שמההתנהלות שלו בתוך הארוע יתהוה פסוק מהתורה,
אילו היה יודע שהוא עכשיו נכתב בתוך דברי התורה הקדושה,
אילו היה ראובן יודע שהקב"ה יושב ומלקט עכשיו את רחשי ליבו, ומחשיבן במעלה הכי גבוהה- מהווה אותם לפסוק בתורה
הוא היה מתמלא בעוז ושמחה ומשלים את הצלתו של יוסף.

התורה ראשית מעידה על מה שעבר בליבו ובמחשבתו של ראובן " וישמע ראובן ויצילהו מידם"
לא כדי לתת כותרת לסיפור הדברים,
אלא משום שהקב"ה אוסף כל מעשה ואפילו כל מחשבה טובה ו"צורב" אותם בתוך התורה.

במשנה באבות נאמר "וכל מעשיך בספר נכתבין"
מקובל לפרש את דברי המשנה על כך שהאדם ידע שמעשיו נכתבים ולכן ישמור עצמו מלעשות את מה שלא טוב לעשות.
אבל לפי דברי המדרש יוצא פרוש חדש.

כשהאדם מקיים מצוה הוא צריך לדעת שהוא באותו רגע נכתב בספר התורה.
אם כתוב בתורה " כבד את אביך ואת אמך"
אין זה רק הוראה חוקית כיצד צריך להתנהל.
כשעל פי הוראה זו ישפט האדם בסוף ימיו.
בתוך אותם מילים מתואר ורשום הכיבוד הפרטי שלך את הוריך.
כשאנחנו מכבדים את ההורים שלנו, זה עצמו- כל פרטי המקרה נצרבים בתוך מילות התורה.
המעשה שלנו מתהווה לתורה של ממש.

המחשבות והמעשים של היהודי הם תורה של ממש.

תסתכלו בחוברות שבהם הילדים מדביקים את המדבקות,כל עונה והמדבקות שלה,
ישנו הכיתוב ומעליו ריבוע רק שבתוכו מדביקים את המדבקה שמראה בצבעים חיים את הכיתוב.
הכיתוב הוא רק כדי שנדע היכן ואלו מדבקות להדביק.
התורה גם היא מלאה במצוות שכתובות בה.
אבל אנחנו, כל אחד בנפרד, מדביקים שם את המדבקות שלנו.
המעשים שלנו עצמם,צורב אותם הקב"ה בתוך מילות התורה.

כל מחשבה, כל רגש,כל מאמץ, מתהווים ונהיים לתמונה מרהיבה שמרכיבה את התורה הפרטית שלנו.

גם אם לפעמים קשה או כואב, גם אם לפעמים אין כ"כ כח
זה עצמו מתהווה להיות חלק מהצבעים המרהיבים שנצרבים בחלקנו בתוך מילות התורה עצמם.

אילו רק היינו יודעים….

---

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]