"תהיה מלך": פרשת מקץ \ הרב אריאל שחר

מדוע זכה יוסף להיות מלך במצרים?

עבודת ה' נחלקת לשני חלקים 'סור מרע' ו'עשה טוב' סור מרע שונה בתכלית מעשיית טוב, בעוד עשיית הטוב מלווה בסייעתא דשמייא גדולה והארת רוח ממרום, ב'סור מרע' נדרש מהאדם להתמודד לבד. למצוא כוחות ולבנות עמוד שדרה חזק כנגד פיתויי הרוע וההבל.

מסיבה זו לעיתים בחיים קשה לנו להסתכל על המטרה של הטווח הארוך ואנחנו מעדיפים להסתכל על הטווח הקצר, בהנאה רגעית ובעצלות כבדה, ה'ויתור' נראה בעיני בשר ודם כטיפשות וחוסר היגיון, יותר קל לנו לעשות מצוות אך לא להלחם על העצלות ורגעים שמקטינים אותנו. קשה לנו כבני אדם לראות לרחוק ולהתגבר על הרווח הקצר מועד.

יוסף הצדיק הצליח להסתכל על המטרה של הטווח הארוך ולא על הנאה של הטווח הקצר, הגם שהיא מפתה ועוצמתית ככל שתהיה, יוסף לא רק 'עשה טוב' אלא נלחם ברצונות ו'סר מרע', מסיבה זו זכה יוסף למלכות מצרים ובפסוק בתהילים נוסף האות ה' של שם יהוה בשמו: "עדות ביהוסף שמו".

זהו ההסבר בלשון המדרש: "יוסף משלו נתנו לו" ההתגברות העוצמתית של יוסף הצדיק בכל רגע מחייו בארץ מצרים, מקום בו התרבות והמנטליות שונים בתכלית, לערכים להם חונך וגדל בבית אביו. הם הם אלו שזיכו אותו להיות מלך במצרים.

יוסף הכניע את יצרו ולכן ראוי כי הטבע ייכנע אליו כי מי שמצליח להיות מלך על היצר בערוות הארץ במצרים, מגיע לו להיות מלך על מצרים.

סגולת הזמן של חנוכה היא אכן בעשיית בניסים ונפלאות, כפי לשון הברכה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". וגם כעת זהו זמן המסוגל לפעול ניסים ונפלאות.

אבל צריך גם לזכור כי זהו לא רק זמן מסוגל לניסים משמים, אלא גם למסירות הנפש שבזכותה הגיעו הניסים, בחנוכה עלינו להאיר את עוז רוחנו, למצוא תעצומות נפש בעצמינו, כפי שהמכבים עשו מעשים גדולים, ולא הקשיבו לקולות קטנים שמחלישים ומגבילים את יכולת האדם לפי ההבנה החומרית והפיזית.

יוסף הצדיק והמכבים מלמדים אותנו לחזק את היכולת שלנו להרים מבט גבוה מעל ההנאות הקטנות, לשעבד ולהלחם ברצונות הגוף והחומר .ולהסתכל למטרות הגדולות שלנו. אלו שצריכים לצאת למלחמה למענם, מלחמת היצר או מלחמה על פך שמן טהור.

חשוב לזכור: אם אתה נלחם ברצונות הקטנים ואתה הופך את עצמך להיות 'מלך' עליהם, המלוכה בתחומים ובמובנים אחרים בחיים, תגיע אליך בדין ובזכות.

נכתב על פי משנתו של ה"שפת אמת" לפרשת מקץ: 

"יוסף משלו נתנו לו." כי מה שהאדם נותן משלו להשי"ת לבטל רצונו עבור רצון השי"ת זה נקרא שלו מה שמבטל ומכניע רצון עצמו. כי לעשות מעש"ט רק מעזר השי"ת. אבל למנוע ולגבור נגד תאותו ורצונו זה נקרא משלו. וכמ"ש במדרש ירא ה' בני ומלך המליכהו עליך כו'. ע"ש פ' ואתחנן. הוא ביטול רצונו כנ"ל. ועי"ז ג"כ נותנין לו מלוכה. מלך על יצרך. כי כאשר האדם מכניע א"ע כראוי להשי"ת. ממילא נכנע הטבע וכל הבריאה אליו. כי כיון שהוא נכנע נמצא כי ע"י הכנעת הכל אליו נכנעים להשי"ת וזה תשוקת כל הנבראים והטבע ג"כ וזה ומלך כו'         

(מתוך ויקיטקסט)