מדוע נצטוונו על מצוות זכירת יציאת מצרים כמצווה תמידית שיש לזוכר ולומר בכל יום?
הרב אליהו דסלר פירש בשיחותיו את הפסוק "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חכמה תודיעני" שני דרכים בעבודת ה' א. "האדם החפץ". מי שיש לו רצון נקי לקיים תורה ומצוות ללא עצלות וללא מניעות, עשיית המצוות היא חלק מזרימת חייו. ב. "האדם הסתום", זה שהעצלות אוחזת בו תמיד, בכל מצווה יש מעכב. קשה לו לקום בבוקר, קשה לו לקיים מצוות, וכל מעשה בחייו דורש מחשבה ומלחמה עם היצר.
הקב"ה דורש את הראשון את האדם החפץ זה שחפץ 'הן אמת חפצת בטוחות' אבל לא את 'הסתום' שכל הזמן יש לו מלחמות ומעכבים במוחו ש'סותמים' את הרצונות וקיום החלומות.
עוד באתר:
על פי האמור פירש הצל"ח את דברי הגמרא בביצה "מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הן" האבות ועם ישראל קבלו את התורה בשתי דרכים. האבות הקדושים קיימו את התורה הגם שלא נצטוו בה, כפי שכתוב על אברהם אבינו שכליותיו יעצו לו ולמדו את דיני התורה והמצוות ללא שהיה צורך 'חיצוני' ללמד אותם, אלא גופו מאליו היה עושה אותם.
עם ישראל לעומת האבות היו צרכים 'לקבל' את התורה 'מפני 'שעזין הם' החומריות כבר שלטה בהם וקיום התורה והמצוות לא נעשה אצלם ברצון זך ונקי אלא אך ורק בהוראה המחייבת.
זהו גם כן פירושה של יציאת מצרים: מצרים מלשון מצר-הגבלה. ים מוגדר בתלמוד כמים ש'אין להם סוף' ולכן ים מסמל חופשיות, האידאה המצרים הכניסה את המצרים וההגבלות החומרית אל תוך הרוחניות, יותר נכון הם האמינו כי הכל חומרי וכי חיי הרוח אינם קיימים.
אפשר לעבוד את ה' בתוך המיצר, שכל מעשה מצווה דורש להוציא כוח ואנרגיות מיותרות, אבל אפשר להיות גדול יותר, להסתכל לחיות את מעשה המצווה, שהיא תעשה כרצונך הפרטי. 'עשה רצונו כרצונך' היינו שרצון ה' יהיה הרצון שלך.
מצוות זכירת מצרים בכל יום, מצווה את האדם לעבודת ה' בחופשיות בזרימה, בלי תקיעות, בלא דיכאון ועייפות גם כאשר אלו נהפכו, לאזור הנוחות שלנו.
