ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם הערב (שני) במליאת הכנסת והתייחס למחלוקת סביב רפורמות המשפטיות: "בדמוקרטיה העם הוא המקור לסמכות, העם הוא הריבון. בדמוקרטיה המדינה קמה על ידי העם, ובשם העם. בדמוקרטיה נבחרי העם מייצגים את העם.
לדבריו "העם הוא עמוד התווך של הדמוקרטיה, ומתי נבחנת הדמוקרטיה יותר מכל? בחילופי שלטון. בנכונות של הצד המפסיד לקבל את תוצאות הבחירות. להפסיד זה לא קל, מניסיון, אבל בדמוקרטיה אין דרך אחרת. צריך לדעת לקבל את גזר דינו של הבוחר, צריך לדעת להפסיד בכבוד.
הוא הוסיף "בדמוקרטיה הכרעת העם מתקבלת בקלפי, ולאחר מכן היא משתקפת בהרכב הכנסת. בבחירות האחרונות, לפני שלושה חודשים, מיליוני ישראלים הגיעו להצביע. הם החזיקו בידם את הבחירה שסימל תקוות, שאיפות, צרכים וציפיות. הפתק הקטן טמן בחובו דבר גדול - את היכולת להשמיע קול עצמאי וחופשי של כל אזרח, בכל מקום בארץ. והפתק הכריע בבחירות לכנסת ה-25: הוא הפקיד בידיי, ובידי חבריי וחברותיי לממשלה – בתמיכת הכנסת – את המנדט למשול. נבחרנו להוביל את המדיניות שלנו בהתאם לרצון של רוב ברור בעם וכך קורה בכל משטר דמוקרטי בעולם.
עוד באתר:
עוד אמר ראש הממשלה: "בצד זאת, ישנם מוקדים נוספים בדמוקרטיה ואין חולק על כך. זאת הליבה של תורת מונטסקיה בדבר הפרדת הרשויות: יש רשות מחוקקת, רשות מבצעת, ורשות שופטת – והן מאזנות את זו. כך היה וכך יהיה. ישראל דמוקרטיה שמכבדת את הכרעת הרוב ומכבדת את זכויות האדם והפרט.
"על הרבה דברים אפשר להתווכח, אפילו צריך להתווכח. אבל יש דבר אחד שאי-אפשר להתווכח עליו, והוא המרדה לאלימות וקריאה לרצח. זוהי חצייה של קו אדום בוהק. דמוקרטיה היא שלטון הרוב, לא שלטון הרובה.
"בימים האחרונים קראתי לכולם לגלות את האמירות חסרות האחריות שנשמעו לאחרונה. אני שמח שהייתה לכך היענות ואני מברך על כך בכל ליבי.
"אני קורא לכל חלקי הציבור: הבה נוריד את גובה הלהבות. הבה נימנע מאלימות, משיח קיצוני. נלבן את הסוגיות בינינו בפורומים המתאימים, בראש ובראשונה הכנסת. ננהל דיון נוקב, יסודי, עמוק – אבל ננהל אותו בדרך דמוקרטית. לא באלימות, ולא בהסתה לרצח".
ראש האופוזיציה ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, הגיב: "המחיר של החקיקה שאתם מובילים עכשיו, הוא לא רק מחיקת הדמוקרטיה, הוא ההתפרקות הכואבת של החיים המשותפים. אנחנו עם אחד, אנחנו משפחה אחת, וזה קורע אותנו.
"הבית הזה סימל במשך שבעים וארבע שנה את יכולתנו לחיות יחד. את היכולת שלנו לגשר על פני המחלוקות. את הרעיון שאנחנו נאבקים ותמיד יש צד אחד שמנצח, אבל הצד השני לא נעלם, יש לו מקום, יש לו קול. הבית הזה סימל את זה שאנחנו שונים אבל יש לנו טוב משותף.
"בפעם הראשונה בחיי, אני חרד מכך שזה לא ישרוד. אם הממשלה תשלים את תהליך החקיקה שהיא החלה בו, אי אפשר יהיה לתקן את זה. השבר יהיה עמוק מדי. כבר עכשיו יותר ויותר אנשים אומרים לעצמם שאנחנו כבר לא עם אחד. שהמדינה שלהם ויתרה עליהם".
