חירות ודמוקרטיה \ הרב יצחק ידידיה שינפלד

1.

ג'ייקוב פרידמן, תושב לוס אנג'לס, מגדיר את עצמו יהודי דמוקרטי. משפחתו פועלת משך דורות בעבור המפלגה הדמוקרטית של ארה"ב, אף מקושרת עם הדרגים הגבוהים בתנועה.

כדי לחזק את זהותו כיהודי, ג'ייקוב שוקל ברצינות עלייה לארץ הקודש, ארץ ישראל. אבל כיוון שבעבורו הדמוקרטיה חשובה לא פחות, הוא עוקב בדריכות אחר אופי המשטר במדינת ישראל.

מאחר שנמצא, שישראל אכן עומדת בציפיות, ג'ייקוב קיבל את ההחלטה וכצעד ראשון לקח את בנו, דיוויד, לסיור קטן בארץ.

את זמן החופשה של אב ובנו ניצלו השניים לשיחה מעמיקה על מהות הדמוקרטיה.

דיוויד: "אבא, מה עושה הצד, שהפסיד את הבחירות במשך השנים שהוא באופוזיציה, אם אין לו שום יכולת להשפיע על חוקי המדינה, הוא כמו חי בדיקטטורה עד שינצח שוב?"

ג'ייקוב: "מה פתאום?! קודם כל יש לאופוזיציה ייצוג מכובד בכנסת ויכולות פרלמנטריות להביע התנגדות ולעכב או להקפיא את החקיקה של הממשלה. אבל מעל הכל, אזרח שאינו מסכים עם קבלת ההחלטות של הממשלה בנוגע לכל התנהלותה או בנוגע לחוק ספציפי, יכול לצאת לרחוב תחת חוק כבוד האדם וחירותו ולממש את זכותו להפגין."

דיוויד: "וההפגנות הללו, עצרות המחאה, והשביתות באמת משיגות את מטרתן?"

ג'ייקוב: "בהחלט, זו מהותה של הדמוקרטיה!"

דיוויד: "אז מה העניין הגדול לנצח?"

ג'ייקוב (מחייך): "הצד שעובד כמו שצריך ביום הבחירות, וכך בשלושת החודשים שלפניו, מזיע בשטח ופועל נכון במדיה, יזכה לכך שהנציגים שלו יישבו סביב שולחן הממשלה. ממילא הוא לא יצטרך לצאת לרחובות עד לבחירות הבאות. זו מהות הדמוקרטיה לא פחות מהחופש להביע דעות נגד הממשלה.

כמו הזכות להפגין יש גם זכות לנצח!"

דיוויד: "אוקיי. אז מה הן ההפגנות האלו, שראינו השבוע בשני ובחמישי, הן לא של אלו שכבר הפגינו את כוחם ביום הבחירות וניצחו?!"

 

2.

בסדר ההגדה של פסח יש כלל האומר: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח." בגמרא בפסחים (קטז, א) נחלקו רב ושמואל במה מתחיל הסדר. לדעת רב מתחיל ב"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ומסיים ב"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו", כלומר: כל סיפור ההגדה הוא על גאולה רוחנית, גאולת הנפש, ואילו גאולת הגוף הינה דבר משני בלבד, ואין לה מקום בהגדה, מאחר שאינה עיקרה של יציאת מצרים.

אמנם שיטת שמואל היא, שעליו להתחיל דווקא ב"עבדים היינו", משום שגאולת הגוף הינה חלק בלתי נפרד מגאולת הנפש, הן בלעדיה אין מקום כלל לחשיבה על גאולת הנפש, שהרי בהיות עם ישראל תחת שלטון פרעה הם כלל לא גילו עניין בעניינים השייכים לעבודת ה'. רק כבני חורין זכו להתרומם לדרגה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

למעשה, ההגדה שלפנינו משלבת בין שתי השיטות: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" ואף – "עבדים היינו לפרעה ממצרים" – ללמדנו, כי שתיהן חשובות לאין ערוך!

3.

בכל שנות גלותנו, בעת שהיינו תחת ידם של נוגשינו ומענינו, אף על פי כן היינו בני חורין ברוחנו, ואף כשגאולת הגוף נחסמה מעמנו – את רוחנו איש לא יכול היה לשבור!

אך היום אנו רואים בארץ מצב הפוך. החלק מהעם היהודי, המגדירים את עצמם כיהודים לפני כל דבר אחר, כבר זכו, לפי תפיסתם על כל פנים, לגאולת הגוף ולניצחון המוחץ, אבל הנפש שלהם עדיין מלאה חששות ופחדים, כלואה תחת הנהגת העבר, שהצליחה להעביר מסר שחדר כל-כך עמוק, כי זולתה אין מי שיכול למשול במדינת היהודים.

לכל אלו המאמינים בראשית צמיחת גאולתנו ומדברים על גאולה לאומית, הנה באה האמת ושוב סתרה על פנינו – אנחנו עוד לא שם!

בניסן נגאלו בעבר ובניסן עתידים אנו להיגאל בעתיד הקרוב בעז"ה. בהווה, נשאר להתפלל ולייחל, שהריב והמדון יפנו את מקומם לשלום באהבה, שהמחלוקת תיפסק, הקרע יתאחה, תשרה בנו אחדות, נחוש קירוב לבבות, וכאיש אחד בלב אחד נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.