יום הזיכרון

נתניהו בהר הרצל: "יחד נשיב את אורון, הדר, אברה והישאם"

ראש הממשלה בנאומו בטקס יום הזיכרון: "עבורנו המשפחות יקירינו תמיד איתנו. הם חיים בתוכנו, והם חיים בלב העם. וכולנו, כולנו חיים בזכותם"

איתי גדסי

ד' באייר תשפ"ג, 25/04/23 09:24

א+

א-

ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם הבוקר (שלישי) בטקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל, בהיכל הזיכרון בהר הרצל בירושלים: "אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני חלק מכם, חלק ממשפחת השכול. אני מכיר את העצב והיגון, את הגאווה והגעגועים. ואני מכיר את הרצון שלנו, המשפחות, להנציח את זכרם של יקירינו, אהובינו, שמסרו נפשם עבורנו, עבור המדינה שלנו ועבור העם שלנו.

"אחד משיאי השירות הצבאי המרשים של רב-סרן בר פלח זיכרונו לברכה, מחטיבת הנח"ל, היה הביקור שלו באתרי השואה בפולין. אחרי שביקר בעיירה שבה נקברו יחד מאות תינוקות יהודים. אמר בר: 'נשבעתי לעצמי – העם היהודי לא יעבור זאת שוב. לא כל עוד צה"ל מוכן. לא כל עוד אני כאן'. בר לא כאן. הוא נפל לפני שבעה חודשים בקרב מול מחבלים. אבל רוחו האיתנה איתנו במלוא עוצמתה.

"'אחי גיבור" – כך נקרא מיזם ההנצחה לרב-סרן בר פלח. "אחי גיבור" – כדי לשמר את ערכיו של בר בקרב בני הנוער: אהבת המדינה, נתינה לעם ושירות צבאי ללא חת. "אחי גיבור": אחווה – וגבורה. השנה יותר מתמיד, ביום הזיכרון לגיבורי האומה נזכור שאחים אנחנו: יהודים, דרוזים, מוסלמים, בדואים, נוצרים, צ'רקסים. אחים לשירות, אחים לנשק, אחים לדם.

"כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, איבדתי אחים לוחמים: זוהר ליניק מיהוד, חיים בן יונה מקיבוץ יחיעם ודוד בן חמו מבאר שבע שמת בזרועותיי. כעבור כמה שנים איבדתי את אחי הבכור יוני, שנפל בראש לוחמיו שנחלצו לשחרר את החטופים באנטבה.

"התרגשתי אתמול לראות את האלוף יוסי בן-חנן, גיבור ישראל בעל עיטור העוז, ליד קברו של אחי. לפני 50 שנה, במלחמת יום הכיפורים, בקרבות ברמת הגולן, חילץ יוני את יוסי שנשאר פצוע בשטח, למרגלות המוצב הסורי תל שמס. על כך קיבל יוני את אות המופת. יוסי בא אתמול לקברו של יוני אחי, עם בתו – לה קרא יוני. 'צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד'.

"כך דואבות כל המשפחות שלנו על יקירינו שנפלו. "דלפה נפשי מתוגה" אומר משורר תהילים. משפחה משפחה וייסוריה. אבל תמיכת העם נותנת לנו כוח להיאחז בחיים, להתגבר על אובדן אחים ובנים. ומשפחות השכול מצידן, בגבורת הנפש שלהן, מחזקות את רוח העם.

"רוח זו מלווה אותנו ב-75 שנות עצמאותנו, ואין לה ביטוי כאוב יותר, נשגב יותר, מסיפורה המטלטל של משפחת ליכטנשטיין. שלושת בניה, שלושה אחים נפלו במערכות ישראל. הבן הראשון, יעקב, ליווה שיירות לירושלים הנצורה במלחמת השחרור, הוא נפל בהר הזיתים, תשעה ימים לפני הקמת המדינה. הבן השני, אבנר, נפל באותה מלחמה בחזית ארמון הנציב. הבן השלישי, אלי, השתתף במלחמת ששת הימים, ושנה אחר המלחמה – בשובו משירות מילואים ברמת הגולן הוא נפל בתאונת רכב. שלושת האחים היו נכדיו של זאב אלימלך ליכטנשטיין, שנרצח בפרעות תרפ"ט בחברון.

"לנוכח כובד היגון על נפילת הבן הראשון, אמרו ההורים, יהושוע וחנה: "יעקב נפל כגיבור, נמשיך במאבק עד הניצחון". לאחר שהיגון הוכפל עם נפילת הבן השני, אמרה המשפחה: "כל משפחתנו תוסיף ללחום עד הניצחון". לאחר שהיגון שולש עם נפילת הבן השלישי, אלי, אמר יהושע האב, אז כבר בסוף ימיו: "יש לאסוף כוח, יש להתגבר". שלושה אחים שנפלו – והשאירו מורשת משפחתית מופלאה: הקרבה עילאית של הבנים, גבורה עילאית של ההורים. גבורת הרוח הזאת, היא שמעניקה לנו במהלך הדורות, את היכולת לגבור על אויבינו, ואת היכולת להמשיך לבנות את מדינתנו.

"ביאליק כתב: "היה איש ואיננו". אבל עבורנו, עבורנו המשפחות יקירינו תמיד איתנו. הם חיים בתוכנו, והם חיים בלב העם. וכולנו, כולנו חיים בזכותם. לאחינו הפצועים אני מאחל החלמה שלמה. צפיתי בהתרגשות בסרטון על קצין הצנחנים נדב וינברג, שנפצע קשה בפיגוע בעיר דוד לפני חודשיים. למרות הפציעה שלו, הוא חתר למגע, פגע במחבל, והציל את משפחתו. נדב היטלטל בין חיים ומוות. בבית החולים כאן, ביקרנו אותו, אבל בפלא הוא השתקם, וכשהוא הגיע למסדר של חייליו בכותל המערבי – הם הריעו לו ממושכות. הם הריעו לו כאחים, בלב ובנפש.

"זאת הרוח האמיתית של העם שלנו. יחד נעמוד כאחים – ונשיב את אחינו אורון, הדר, אברה והישאם. יחד נעמוד כאחים – ונבטיח את עצמאותנו מדור לדור. יחד נעמוד כאחים, ונרכין ראשנו בהוקרה אין קץ לגבורת הנופלים, ולתעצומות הנפש של משפחותיהם. יהי זכרם הקדוש של אחינו ואחיותינו, גיבורינו האהובים, נצור בלב האומה לעד".