1.
הפרשה פותחת בפסוק: "ויאמר ד' אל משה – אמור אל הכהנים, בני אהרן, ואמרת אליהם". נראה, שהפסוק כופל את לשונו פעמיים.
הכפילות האחת היא: 'אמור ואמרת', והכפילות השנייה היא: 'הכהנים' ו'בני אהרן'. שהרי, אם אתה אומר 'אמור', למה צריך להגיד גם 'ואמרת'? ואם אתה אומר 'הכוהנים' בה' הידיעה, הלא הפרשות הקודמות כבר לימדו אותנו, שהם בני אהרן. יש להבין לשם מה הכפילויות הללו?
עוד באתר:
2.
הגמרא במסכת יבמות מבארת, שהכפילות 'אמור ואמרת' באה להזהיר גדולים על הקטנים. הכפילות הזאת אינה לשווא. היא מלמדת יסוד בחינוך של הבנים, הנעשה ע"י האבות, שחונכו בעצמם ע"י אבותם וכן למעלה בקודש. היא באה להדגיש, שהגדולים יהיו זהירים לחזור ולשנן בפני הקטנים מהם, בגיל או בחכמה, את כל יסודות התורה ומצוותיה ולהעביר לדור הבא את כל הדברים הנפלאים, שיש לנו בעולמה של יהדות בצורה יסודית ולא להסתפק בהערה חד פעמית. אבא שאמר לבנו פעם אחת, שצריך כך וכך, זה לא מספיק. רב או סב, שמעירים לתלמיד או לנכד על התנהגות מסוימת ולא תמיד ההערה שלהם התקבלה הלכה למעשה, צריכים להמשיך ולהתעקש ולהתמיד בהוראה ובחינוך.
הפסוק כולו עוסק בדרך החינוך, שכן הכפילות 'הכהנים' ו'בני אהרן' מהווה אף היא חלק בלתי נפרד ממנו. היא מלמדת אותנו מה לומר אל הכהנים, שיגרום לכך שההתמדה הגדולה לא תהיה לריק. "אמור אל הכהנים: בני אהרן." אמור להם: תדעו מי אתם, תדעו את המקור, שממנו אתם באים. תדעו מי הוא הסבא שלכם – אהרן הכהן, ומה הייתה אישיותו. "הווי מתלמידיו של אהרן- אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה." אהרן הוא הדוגמה והמופת של עובד אלוקים בדרגה העליונה ביותר. ואתם, מתוקף היותכם הצאצאים שלו, מחויבים להמשיך את המורשת שלו. אל תביישו את המעמד!
שני המסרים משתי הכפילויות משלימים זה את זה ומורים לנו, כיצד לשמר את הגחלת ולהמשיך את המורשת.
לא מספיק, שהכהן ידע, שהוא מבני אהרן. הוא צריך לחיות יומיום לאור העובדה הזאת. לפיכך הוא צריך לחזור ולשנן לו ולבניו ולומר להם: דעו מי אתם. אתם בני אהרן.
אם המחנכים שלו יקיימו 'אמור ואמרת' ולא יתעצלו, הוא לא רק יידע אלא יחיה על פי המשוואה, שהכהנים הם בני אהרן.
3.
הפרשה עוסקת בכהנים בפרט, אך יש בדבריה, כמובן, לקח חשוב לכלל עם ישראל. מעבר לצורך בידיעת התורה, מצוותיה, חוקיה ומשפטיה, אנו מתבקשים לדעת מי אנחנו. מהו הייחוס שלנו, מהי ההיסטוריה שלנו ומה המעמד שלנו בעיני ריבונו של עולם.
על גדולי התורה והיראה שבכל דור, מוטלת האחריות ללמד שוב ושוב את הקטנים ולא להפסיק אף לרגע אחד משירת התורה הנצחית. על עולם התורה להמשיך ולהתקיים במלוא עוזו כדי להזכיר לנו בעצם קיומו, מי אנחנו ומה הזכויות שלנו.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. כשנצליח להפנים, שדברי תלמוד תורתך ומצוותיך הם חיינו ואורך ימינו. בוודאי, שבהם נהגה יומם ולילה ולא יעלו אפילו קולות של מיעוט מזערי מאתנו להסיר את חומת המגן החוצצת בינינו לאומות העולם.
להערות והארות: yitzchakyedidya.[email protected]
