משמעות פסח שני בימינו \ הרב אריאל שחר

מדוע דווקא בפסח יש אפשרות להשלים את המצווה ב'פסח שני' ולא בשאר המצוות?

חשיבות היחיד בתורת ישראל איננו ערך מוסף או ענין משני, אלא יסוד מיסודות התורה ועם ישראל.

ביהדות, האינדיבידואליות היא חזון וחלק מתחיית האומה יסודתה ותקומתה. מסיבה זו נצטוו ישראל על מצוות הפסח טרם היותם לעם במצרים. רק שכל עם ישראל עשו את קרבן הפסח יחד: 'שה לבית'. רק כאשר כל יחיד ויחיד מצא חבורה וקבוצת אנשים להימנות ולהתחבר אליה, סימן שהגיע שעתה הגדולה של האומה, ואורה החל זורח.

אך מצוות הפסח לא הגיעה למלוא השלמות, גם במצרים היו טמאים לנפש אדם שלא יכלו לעשות את הפסח במועדו. והם הביאו לעולם את זעקת הפרט 'למה נגרע'.

זעקת 'למה נגרע' של הטמאים לנפש האדם, איננה רק זעקת הפרט, אלא למה תגרע מצוות הפסח משלמות האומה, כל עוד לא כולם ללא יוצא מן הכלל קיימו את מצוות הפסח, חסר באחדות האומה ולכידותה.

יתירה מכך, האנשים שנטמאו לנפש אדם עשות זאת מתוך שליחות והקרבה למען כבוד המת של יחיד מישראל. לכן דווקא הם שהשתתפו בצער אבידת איש אחד מישראל והסכימו להטמא למען כבודו, לא ראוי שיפסידו את המצווה המלמדת ונעשית בשיתוף יחידים לכלל ולעם ישראל

בדיוק בגלל החשיבות של כל יחיד מישראל שמתבטאת בקרבן הפסח, המצווה היחידה שעיכבה את כיבוש וחלוקת הארץ הייתה מצוות מילה, שבלעדיה בלתי ניתן לקיים את מצוות קרבן הפסח.

מסיבה זו דווקא יהושע בן נון שעל המנהיגות שלו נאמר: 'איש אשר רוח בו' שידע 'להלך לפי רוחו של כל אחד ואחד' חלק את הארץ לשבטים, חלוקת הארץ לכל שבט ולכל איש את החלק המיוחד רק לו, מסמלת את כוחו המיוחד של יהושע שקבל ממשה רבינו שהיה כלול מנשמות כל ישראל.

יהושע בן נון הוא ידע וראה את אור היחיד, ולכן רק הוא זה שראוי לכבוש ולחלק את ארץ ישראל ולתת לכל יחיד את חלקת האדמה שלו,  וכן רק יהושע מקיים לראשונה את מצוות קרבן פסח בארץ, רגע לפני כבושה וחלוקתה, שעניינים כפי ענין קרבן הפסח: להאיר את כוחו של היחיד.

כפי שנאמר ליהושע מיד עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" (יהושע ה יא)

פסח שני הוא לא רק מועד ב'. פסח שני מלמד על כוחו של היחיד, על החשיבות של כוחו הרוחני של כל אחד מאתנו, על האור והארה של היחיד שבלעדי קיום המצווה שלו, חסר בקיום המצווה באומה כולה, גם לאלו שכבר קיימו את המצווה.

 

נכתב על פי משנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין לפסח שני.