השבוע כשעברתי על הפרשה, נזכרתי בציטוט מפורסם.
הציטוט שמיד תראו הוא קטע מתוך דברים שנשא נלסון מנדלה בטקס ההכתרה שלו, אך במקורו הוא נכתב על ידי סופרת אמריקאית בשם מריאן ויליאמס.
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו- לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד אותנו מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו –
איזה זכות יש לי להיות מבריק, מצליח, מוכשר ואהוב?
למען האמת – איזה זכות יש לך לא להיות?"
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון."
עוד באתר:
אותה סופרת מתעקשת לטעון כי כל אחד מאיתנו ראוי להיות.
לכל אחד מגיע להיות מוערך אהוב ומצליח.
כל אחד מאיתנו הוא מלא אור.
רק שיש בנו פחד.
יש בנו פחד לחיות את האור- את היותנו, את היותנו ראויים,
כי ישנם אנשים סביבנו שגורמים לנו להצטמק.
נו..ומה זה קשור לפרשת השבוע ?
אז הנה..
בפסוק הראשון שפותח את פרשת השבוע נאמר,
"ויאמר ה' אל משה לאמר אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו".
הקב"ה אומר למשה לצוות את הכהנים לבל יטמאו לנפש,שלא יטמאו בטומאת מת.
רש"י על הפסוק,מביא את דברי חז"ל שהבחינו בכפילות של השורש א.מ.ר.
"…אמר אל הכהנים…ואמרת אלהם..",
ודרשו על כך לימוד נוסף,
"אמר ואמרת ,להזהיר גדולים על הקטנים".
"אמר" פרושו לצוות על הכהנים הגדולים.
"ואמרת" פרושו לצוות את הגדולים שיאמרו לקטנים.
מדוע נקטו חז"ל במילה "להזהיר" ?
האם חינוך הילדים לשמירת המצוות צריך להעשות תחת הכותרת "אזהרה" ??
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל מבאר,
שכאן בדברי חז"ל, פרוש המילה "להזהיר" אינו מלשון "אזהרה" אלא מלשון "זוהר", כמו "מזהירים כזוהר הרקיע".
חז"ל מלמדים אותנו,כי כל אדם ראוי לזהור את עצם היותו.
כל אחד ראוי להרגיש את האור שבו.
כל אחד מגיע לו להרגיש אהוב ומוערך.
תפקידנו כמחנכים/כהורים ,שמקנים ידע או מעצבים התנהגות, צריך להיות מכוון מטרה.
המטרה היא ,לתת לאותו אור לזהור.
בסיסו של החינוך נעוץ בהכרה שבכל אחד טמון אור גדול .
כשעלינו מוטלת החובה לאפשר לו לזהור.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, מתאר את חוסר היעילות בדברי ביקורת קשים (כללי החינוך וההדרכה, פרק ה):
"רבים מהמחנכים והמדריכים טועים במה שחושבים אשר בהתרגשות בקול רעם ורעש, יגיעו למטרתם בחינוך והדרכה. יש מהם מתנפלים על המחונך בדברי רוגז בדברים קשים כְּגִידִים ויחרפנו ויגדפנו. ובאמת, גם אם לשעה מתרגש המחונך והמודרך מלפידי אש אמרי פי המחנך והמדריך, ולבבו מתכווץ מצער, ולפעמים יבכה במר נפשו – הנה חינוך והדרכה זו לא יביאו שום תועלת, וכחלום יחלפו".
"חינוך" כמו שמתאר האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הוא חינוך שגורם לילד להצטמק.
הוא מפתח פחד מלחיות את היותו.
המחשבות שאינני ראוי לאהבה,הערכה, מתבססות בתוך ליבו.
שיינא זלדה מישקובסקי, הידועה יותר תחת השם זלדה המשוררת, כתבה שיר שנקרא, "מכתב לילד".
אז.. הנה,אני מניח אותו בפניכם.
פעמים אני חושבת
שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם
הוא לחשוב רעות על עצמו.
אני קוראת לזה
להביט על עצמו 'בעיני השכנים'
ולא בעיני האין סוף
החיים יכולים להיות
וצריכים להיות
יקרים ומפוארים.
"להזהיר גדולים על הקטנים"- מטרתו של החינוך הוא לאפשר לאור להאיר ולזהור.
כי כל אדם ראוי לזהור את עצם קיומו.
אז אם פעם תעלה בליבכם המחשבה,
איזו זכות יש לי להיות מצליח מוכשר ואהוב ??
תזכרו שזה רק סתם פחד..
כי אין צורך להצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
