באמונה ובביטחון • נער המעברה שהפך לאיש עסקים בינלאומי

העובדים שלו קוראים לו 'צביקה', גם כאשר הם פונים אליו בענייני עבודה וגם כאשר הם פונים אליו בעניינים אישיים. לעולם, 'צביקה', בלי "מר" ובלי "אדוני". כך הם קראו לו כאשר ייסד את חברת האבטחה ח.א.ש לפני שלושים שנה, כאשר שימש גם למנהל החברה וגם לעובד היחיד בה, וכך הם קוראים לו גם היום כאשר ב-ח.א.ש מועסקים אלף ומאה עובדים ושלוחותיה פרוסות עד הודו ועד סאן פאולו.

הטייקון שלא שוכח את בית אבא

צביקה בן שבת הוא בן למשפחה קשת–יום מאשקלון. אביו היה ברזלן באתרי בנייה כשהאם גידלה את שבעת הילדים בפחון הדל במעברה ואחר כך בדירת שיכון בת שלושה חדרים ששטחה 54 מ"ר. שבעת הילדים ישנו בחדר שינה אחד. בכל חופשה הצטרף צביקה הקטן לאבא, לעבודה בבניין, לסייע בפרנסת המשפחה. "אני זוכר את הקור האיום בשעה חמש וחצי בבוקר, בחופשת חנוכה, כשכופפנו יחד בידיים חשופות ברזלים לבניין," הוא נזכר ומוסיף: "האבות שלנו, ככל שנשתדל, לעולם לא נגיע למעלתם. לחוכמת החיים שלמדו על הפיגומים וליד המכונות. לאומץ הלב שרכשו במאבק לחיים ולפרנסה."

גם היום, כאיש עסקים מבוסס, צביקה בן שבת מתגעגע לאותה ילדות בפחון ובדירה הקטנה. הוא מתגעגע למחנך הדגול דב ברויער באורט אפרידר: "אישיות שהייתה גם מחנך, גם אבא וגם מנהל." הוא מתגעגע לרגעים ההם כאשר אביו היה חוזר מותש מן העבודה, והוא, צביקה בן ה – 6, היה ממהר לזנק על ברכיו לשמוע את הסיפורים של אבא על הבית במרוקו ואת השירים מבית הסבא והסבתא. "חלום אחד היה לאבא שלי שהתייתם בגיל צעיר משני הוריו- להעלות את עצמותיהם לארץ ישראל" הוא מספר. אביו של צביקה התייתם כבר בגיל 10, ומאז חלם להעלות את עצמות הוריו לקבורה באדמת הקודש. שנים ספורות לפני מותו, זכה אביו לבקר בבית העלמין בקזבלנקה. כבר אז, מספר צביקה, נעשו ניסיונות ראשונים להעלות את עצמות הוריו לארץ, אך לדבריו "התנאים לא הבשילו" והתוכנית נגנזה. בשנת 2008, חודש לאחר מות אביו של צביקה, אברהם בן- שבת, הגשים צביקה את חלומו והעלה ארצה את עצמותיהם של סבו וסבתו, הורי אביו, מבית העלמין בקזבלנקה שבמרוקו.

המבצע היה מורכב, דרש תיאומים רבים ועלה עשרות אלפי דולרים. פתיחת הקברים נעשתה בנוכחות שוטר מקומי, רב מהקהילה היהודית ונציג של משרד הפנים המרוקאי. הרב יעקב אביטן, ליווה את התהליך. פתיחת המצבות והחפירה במקום התבצעה ע"י פועלי חפירה מקומיים. לפני כן, נאמרה על ידי רבנים במקום בקשת מחילה מהמת. בזמן פתיחת הקבר, התפללו וקראו פרקי תהילים. עם הגעת החופרים אל העצמות, נכנס רק הרב אל הקבר, היחיד שיכול היה לגעת בעצמות ולהוציא אותן, זו אחר זו. הארון ובו העצמות הוטס לישראל. עם הגעתו ארצה, אנשי החברה קדישא הכינו את המתים לקבורה שנייה וסבא וסבתא זכו לקבורה בבית עלמין בארץ הקודש.

בן שבת מספר שכשביקש משלטונות מרוקו להוציא מבתי העלמין את עצמותיהם של סבו וסבתו, הוא זכה לשיתוף פעולה מלא. לשלטונות מרוקו, כך לדבריו, יש אינטרס במהלכים כאלה. "במקום שבו נמצא כיום בית העלמין היהודי בקזבלנקה, מתוכנן להיסלל כביש מהיר. המצב של בית העלמין לא טוב. מהרבה מצבות השמות כבר נמחקו או דהו, ויש רק רב מקומי אחד שבקיא במקום ויודע היכן כל אחד קבור", אמר.
אבטחה מתקדמת.

לאחר הלימודים במגמת מכניקה בבי"ס אורט, התגייס צביקה לשריון, שירת בסיני ולאחר השחרור שב לאשקלון ומצא עבודה בחברת קצא"א (קו צינור הנפט אשקלון), כקצין משמרת.עבודה טובה בחברה יציבה.אבל, כעבור שנה בלבד החליט הצעיר השאפתן לעזוב את העבודה בחברה ולפתוח חברה משלו, חברת אבטחה. "החלטתי שמה שאני עושה תמורת משכורת, אני יכול לעשות בחברה בבעלותי. ואם חברה אז לא פחות מחברה בע"מ". את החברה רשם בעזרת חבר עו"ד ("הבטחתי לו שכשיהיה לי כסף – אחזיר."), שכר משרד קטנטן והפך להיות העובד היחיד בה. "בבוקר הייתי המנהל, אחרי צהריים מפקח, ובערב מאבטח. כשנתקלו בי בלילה בכניסה, הסברתי שהמאבטח היה צריך לצאת באופן דחוף ואני מחליף אותו," הוא צוחק.

הלקוחות של חברת האבטחה הצעירה היו מפעלים מקומיים שנזקקו לשירותי אבטחה ואחר-כך גם לשרותי ניקיון. גם את עבודת הניקיון עשה מנכ"ל החברה בעצמו, "הייתי מגיע באחת בלילה אחרי משמרת האבטחה ושוטף את המדרגות." כך החברה הקטנה והצנועה הלכה והתרחבה במהירות. הלקוחות המרוצים הלכו והתווספו ותחומי הפעילות של החברה התרחבו. "זמן קצר אחרי שהתחלתי בשירותי האבטחה, הבנתי שהעתיד הוא בתחום הטכנולוגיה, במוצרים טכנולוגיים מפותחים שיחליפו את כח האדם," אומר בן שבת. "כל שקל שהרווחתי השקעתי ברכישת מוצרי אבטחה מתקדמים."

ואכן, כיום מועסקים בחברה אלף ומאה עובדים, מעובדי ניקיון ומאבטחים ועד מנהלים. גם השירותים שבהם החברה מתמחה הולכים ומשתכללים: מוקדים מתקדמים, מערכות מצוקה אישיות, טלוויזיות במעגל סגור ולחצני מצוקה במכשירי טלפון נייד. כך, למשל, אחד המוצרים החדשניים של חברת ח.א.ש העומדים לחולל מהפכה בתחום האבטחה בישראל, הן דלתות בקרת כניסה. "המדובר במערכות המורכבות משלוש דלתות עם חיישנים המסוגלים לזהות סיכונים על בסיס נפח, משקל, ואפילו צורת האישון של העין. דלתות הבקרה האלה מיועדות להתקנה בכניסות למבנים ומוסדות והן יחליפו את המאבטחים המוכרים."

צביקה בן שבת, שבנה את חברת הענק בעשר אצבעותיו, מדגיש את היותה "חברה משפחתית", חברה המסייעת לעובדיה גם בעניינים אישיים, מעבר לחובותיה על פי החוק. "התפיסה שלנו היא 'כשתעשה מאהבה – גם תקבל אהבה'."

 

פנינת יהדות

לצד הפעילות העסקית והלכידות החברתית, צביקה בן שבת מטפח את הפעילות הקהילתית של ח.א.ש. לאחרונה הוא חנך בית כנסת יפהפה באשקלון, הנושא את שם אביו, ובו גם 'כולל' אברכים, המכשירים עצמם לדיינות. בראש הכולל עומד הרב יעקב אביטן, רק מועצת חוף אשקלון.

"אינני מוכר כיסאות למתפללים," מדגיש צביקה בן שבת, "כל מי שבא ימצא מושב להתפלל בו. גם לי עצמי אין מקום שמור." בן שבת, שאיננו חובש כיפה, אינו מסתיר את גאוותו על פנינת היהדות הזאת שהקים בעיר והוא מקפיד להזמין לבית הכנסת את אורחי החברה ובהם גם אנשי עסקים גויים' מחו"ל המגיעים לחתום על עסקאות.
צביקה כבר שולח זרועות מחוץ לישראל. בשנה הבאה, לקראת חג מתן תורה, מתכנן בן-שבת אירוע גדול של הכנסת ספר תורה לבית הכנסת המרכזי של יהודי רומא, במעמד מדינאים איטלקיים ומדינאים מישראל.

את החלטתו להעדיף תרומות לקהילה בתחום היהדות, מסביר בן-שבת בסיפור מעניין; "לפני כמה שנים אימצתי את קבוצת הכדורגל העירונית שצברה ניצחונות ומידי שנה עלתה לליגה גבוה יותר, עד שהתחלנו להפסיד. בדרך למעלה, האוהדים הריעו לי. כשהתחלנו להפסיד, הם עברו לקללות ולאיומים והחלטתי –למכור את החברה אפילו בהפסד ולעבור לתחום שבו שרויה ברכה – היהדות."

צביקה בן שבת איננו חובש כיפה, אבל את העניין שלו ביהדות הוא איננו מתקשה להסביר: "אני אדם מאמין. זו תורתנו ועל בסיסה של התורה אנחנו פועלים, גם במישור העסקי" הוא אומר בפשטות.

בימים אלה הרחיב צביקה בן שבת את עסקיו לתחום חדש, בניית מלון סוויטות על מצוק מרהיב באשקלון הצופה לים ומבחינתו זו רק ההתחלה.

הילד שחלק במעברה את חדרו עם עוד שישה אחים ואחיות, יהפוך בקרוב לבעל מלון גדול ומרווח שיכניס תנופת תיירות לעיר הדרומית.