בתחילת השבוע, דיברתי באחד המקומות בפני קבוצה של אנשים ,כשהנושא המדובר היה מכוון
ל"שאו את ראש עדת בני ישראל".
לדעת ולהכיר את הערך של כל אחד ואחד,
"שאו"- לרומם את עצמנו.
בין הדברים הבאתי את הדברים שכותב בעל ה'שפת אמת' על פרשת השבוע :
"וכן המניין שנמנו כל איש מישראל על מקומו,
שנראה מזה שיש לכל איש מישראל דבר מיוחד לעשות להשי"ת.ועל שם זה נברא…וגם אנחנו כן,כל דור לפי מקומו."
בעל ה'שפת אמת' ,כך אמרתי,
מפרש כי ספירת עם ישראל וסידורם כל אחד במקומו מסביב למשכן,
מורה על כך שלכל אחד יש תפקיד יחודי משלו.
בדומה לפאזל ענק עם אלפי חלקים,כשלכל חלק יש את המקום המיועד רק לו.
עוד באתר:
תוך כדי הדברים שמתי לב, שאחד מהמשתתפים, זז באי נוחות על מקומו.
'הדברים שאתה אומר נשמעים יפים', כך הוא הפריח לחלל האויר,
'אבל במציאות של החיים,בחיי היום יום האפרוריים,היכן נמצא כל מה שאתה אומר ?
אם אבדוק את עצמי,כך הוא המשיך, אני לא מוצא שום מצוה או דבר רוחני שאני מיוחד בו.
להאמין שיש לי תפקיד מיוחד רק מייאש אותי.'
אתה שואל שאלה מצויינת, עניתי לו.
מסתבר.. שכבר לפני אלפי שנים, היו ששאלו את השאלה שאתה שואל.
הוא השתתק..ואני המשכתי.
בהמשך הפרשה, לאחר שהתורה מאריכה ומסכמת את המפקד,אומרת התורה :
"ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו".
מה פשרו של אותו פסוק ??
הרי קודם לאותו פסוק התורה מספרת את כל המפקד שהתפקדו בני ישראל,
א"כ אנחנו כבר יודעים שהם עשו,
מדוע יש צורך להוסיף בסוף הדברים פסוק שיציין שוב שבני ישראל עשו ככל אשר ציוה ה' ?
עונה על כך בעל 'השפת אמת':
"שהיה נמנע בעיניהם דבר רחוק איך שיזכו להיות נמנה כל אחד.."
לבני ישראל היה קשה בדיוק את הקושיא שלך.
האם אני במצב הפרטי שלי,אכן יש לי תפקיד שמיוחד רק לי ?? האם אני באמת כל כל מיוחד ויקר בפני בורא עולם ??
וממשיך, "רק ע"י אמונה הגיעו לזה"
רק בזכות האמונה, שהאמינו בכך, הם זכו לראות ולהכיר בגדולה שלהם.
בהבנה השכלית הם גם התקשו כיצד זה יתכן.
רק מכיון שהאמינו בכך הם זכו להכיר כל אחד את חלקו ויחודו.
"ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו".
התורה מציינת שהם עשו למרות שהיה קשה להם להבין.
וזה עצמו,האמונה בערך שלהם בלי ההבנה, הביאה אותם להכרה שלימה בערכם ובחלקם המיוחד.
לפעמים…כך המשכתי, אולי מה שבורא עולם רוצה מאיתנו הוא, שנאמין בכח שלנו.
שנאמין שאנחנו אהובים ומיוחדים לפניו.
אולי לפעמים העבודה הפרטית שלנו היא בגילוי הקשר עם בורא עולם,גם כשאנחנו לא מושלמים.
אולי השאלה שאתה שואל, היא בדיוק החלק המיוחד שלך.
אולי כרגע חלקך בפאזל הוא להאמין שאתה מיוחד לפניו כפי שאתה.
אולי כרגע דוקא מתוך אותה שגרה אפרורית שאתה מתאר, לצעוד צעד אחד קדימה,זהו החלק שלך ??
אולי כרגע אפילו "להחזיק" בתוך אותה שגרה אפרורית ,זהו החלק המיוחד רק לך ?
אותו שואל לא ענה לי…
היה נראה שהוא מהרהר בדברים.
בהמשך השבוע,כשהרהרתי בשאלתו של אותו שואל,
הבנתי באור חדש בדברי רש"י בפרשה.
רש"י הראשון בפרשה אומר
"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.."
בפשטות,רש"י בא לתת טעם מדוע מונה הקב"ה את בני ישראל.
אבל…א"כ מדוע יש צורך לומר לנו את זה ??
וכי התורה מרחיבה בפסוקים רבים רק כדי לומר לנו שהקב"ה מחבב אותנו ??
יתכן, כך חשבתי,שרש"י אינו בא לבאר סתם את סיבת מפקד בני ישראל.
רש"י בא ללמדנו,מהי דרישת התורה מאיתנו בסיפור מפקד בני ישראל.
תאמין שאתה מיוחד…
תאמין שאתה אהוב לפניו…
התורה מספרת ומקדישה לכך פסוקים רבים, משום שההבנה שהקב"ה אוהב אותנו,ההבנה שכל אחד הוא מיוחד לפניו, היא לא "בונוס".
ההבנה והידיעה שהקב"ה אוהב אותנו היא חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו כאן בעולם.
בדיוק כמו שעלינו להשקיע מאמצים בעבודת המצוות המנויות בתורה,
כך עלינו להשקיע מאמצים,כדי להפנים בתוך התודעה,
כי אנחנו מיוחדים כל אחד ואחד בפני הקב"ה.
כי יש לנו תפקיד שמיוחד רק לנו.
והוא כאן ועכשיו לפי כוחנו.
אם אנחנו לא מושלמים..אולי שם בדיוק נמצא התפקיד שלנו.
להתקדם מתוך המקום שלנו.
"מתוך חיבתן…" הוא טעם המפקד, שמחייב אותנו לחיות את חיינו באותה תודעה של חיבה.
אז…תרגישו מיוחדים.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
