הלוויתן של הילדה אביגיל גרוס (4) והפעוטה יעל גרוס (1.5) שנפטרו אתמול לאחר ששאפו אדי ריסוס של רעל קטלני הסתיימה בבית העלמין בהר המנוחות. אלפים רבים הגיעו ללוות את הפעוטות למנוחת עולמים.
הקלטה מלאה ממסע ההלוייה
עוד באתר:
[audio mp3="https://files.93fm.co.il/uploads/2014/01/הלווית-הבנות.mp3"][/audio]
בתחילה נכנסו ההורים לזהות את הילדות ולהיפרד מהן.
ראשון המספידים הינו האב השכול שנשא דברים לקולות בכי לא חנוק מצד בני המשפחה. האבא שעומד על עמוד המספידים מול גופות בנותיו ומתייפח ללא אפשרות לפתוח בדברים.
האבא הספיד במדרש הבא:
מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו.
מה עשתה אימן? הניחה שניהן על המטה ופירסה סדין עליהם.
במוצאי השבת בא רבי מאיר מבית המדרש לתוך ביתו.
אמר לה: היכן שני בני? אמרה לו: לבית המדרש הלכו. אמר לה: צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם.
נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל.
חזר ואמר לה: היכן שני בני? אמרה לו: פעמים שהלכו למקום ועכשיו הן באין.
הקריבה לפניו ואכל. מאחר שברך אמרה לו, רבי:יש לי שאלה אחת לשאול.
אמר לה: אמרי שאלתך. אמרה לו: רבי, קודם בא אדם אחד ונתן לי פיקדון אחר, ועכשיו בא ליטול אותו הפיקדון נחזיר לו או לאו? אמר לה: בתי, מי שיש לו פיקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?! אמרה לו: חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אותו.
מה עשתה? תפסה בידו והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבתו למיטה, ונטלה סדין מעליהן, וראה אותם שניהם מתים ומונחין על המטה.
התחיל בוכה ואומר, בני בני רבי רבי. בני בדרך הארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן.
באותה שעה אמרה לו: רבי, לאו כך אמרת לי, שאנו צריכין להחזיר את הפיקדון לרבו?!
כך אמר "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך" (איוב א, כא).
''נשאלת השאלה מדוע בכה רבי מאיר הלא הוא אמר לברוריה שצריך להחזיר את הפיקדון, התשובה היא שבעל הפיקדון מגיע לקחת את פקדונו לפני הזמן אולי לא היינו שומרים טובים.. אולי לא היינו ראויים לשמור על הפקדונות.. רצינו לגדל אותן..
אביגייל בר''ח אשר יש יום הולדת של 4.. היא כבר לא תחגוג איתנו... כל דבר הייתה שואלת אם יהיה לי מצווה אם אעשה כך או כך... נשמה טהורה שאהבה לעזור...
יעלי.. רק עכשיו התחילה לדבר, להגיד אבא ואמא...
אתמול בבוקר שתיהן עוד שמחו יחד, בלילה שתיהן עוד רקדו... עד שנלקחו בחטף.. לא הספקנו להיפרד...
לסיום ביקש האב השכול מבנותיו לעמוד בפני כסא הכבוד.. תינוקות שלא חטאו.. ויבקשו על האחים שלהם שיהיה להם רפואת הנפש ורפואת הגוף... ''
לאחר מכן הגאון רבי אריה פינקל ראש ישיבת מיר ברכפלד עלה להספיד בקול בוכים.
''האלוקים עשה שיראו לפניו, אריה שאג מי לא ירא, אלוקים דיבר מי לא ירא. מה נצטדק.. יונה הנביא אמר בשלי הסער הזה... כל אחד לעצמו יכול לומר ריבנו של עולם לפניך הכל גלוי מי לא יודע אם לא בשלי הסער הזה.. לקחת שתי נשמות טהורות... האלוקים דיבר... אלוקים, הרי אתה קל רחום וחנון, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו... הראינו ה' חסדיך וישעך תתן לנו...
ההורים הקרובים, כל הקרובים וכל עם ישראל המאמינים הבוכים ביום הזה שצריכים את הגערה הזו כדי לקרבנו לעבודת ה' ויראתו...''
אחריו עלה לדוכן המספידים הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר: ''הושענה מרוטת לחי... יחידה ליחדך.. כשמבינים את המסר זה חוסך מכות בעתיד... כאלו נשמות טהורות, על מה זה עשה ה' לנו... כבר היו במצרים קושי השעבוד, ב-210 שנים נכנס 400 שנה... כש'ותעל שוועתם אל האלוקים' כשהאמא נתנה צרחה במצרים זה קורע את כל הרקיעים...''
הגאון רבי יצחק אזרחי ראש ישיבת מיר עלה להספיד בקול בוכים על החוק והמשפט שהגיעה למשפחה הרוממה.
''שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו.. ניסהו אם יעמוד בחוק. אם יהיה לנו ערבות, אם נרגיש שאנחנו בעניין.. זה מה שמבקשים מאיתנו..''
אחרי הרב אזרחי עלה הגאון הרב פרופ' יגאל שפרן להספיד בשם המשפחה. ''לפני כמה שנים שאלתי את האמא מיכל למה לקבל לעבודה דווקא אותך היא אמרה לי יש לי בעל אברך בישיבת מיר, אמרתי לה עכשיו אני מבין איפה העדינות הזו והתקבלת לעבודה''.
קולות בכי עזים מלאו את האולם בעת אמירת פרקי תהילים, י''ג מידות, קבלת עול מלכות שמיים, תפילת תפילת אבינו מלכנו ומי שבירך שנאמרו מפי המקובל רבי יעקב עדס.
אחרי צידוק הדין: האבא בירך ברכת דיין האמת.
במקביל שני אחיהם עדיין מחוברים למכונת ה''אקמו'' בבית החולים שניידר והמשפחה מבקשת להמשיך ולהתפלל לרפואתם המלא. עקב מצבם הוסיפו להם שם, ומבקשים להרבות תחנונים על חיים מיכאל שלמה בן מיכל ורפאל יצחק אייזיק בן מיכל לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
בבוקר שוחררו ההורים מבית החולים שערי צדק לאחר שאף הם חשו שלא בטוב בעקבות ההרעלה.
