כדור ברזל: פרשת דברים \ הרב אפרים אפשטיין

בפרשת השבוע התורה מספרת על התוכחה שהוכיח משה רבינו את בני ישראל.

"ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל כל בני ישראל.."

משה רבינו מחכה ארבעים שנה ורק סמוך למותו הוא מוכיח את בני ישראל.
רש"י במקום מציין את הסיבה לכך,
"ממי למד,מיעקב,שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה,
אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשיו אחי".

עוד באתר:

דברים נוקבים

הרב ראובן אלבז: "נמכרנו! היתה בגידה! זה ייוודע בסוף". צפו

אלי יעקובוביץ

תיעוד דרמטי

מסתערבים פשטו על הקסבה: מחבל חוסל; מבוקש בכיר נלכד

קובי פינקלר

עצור בחקירה

אסון ימי בחופי אילת: לוי יצחק ז"ל נהרג בהתנגשות סירות

אלי יעקובוביץ

אלו הממצאים

דיווחים: כך ישראל מעורבת במלחמה בין הודו לפקיסטן

קובי אליה

כיצד ניתן להבין את הדברים שמביא רש"י ??
ראובן, משבטי י-ה, היה עוזב את יעקב אביו ודבק בעשיו, וכל זה מפני תוכחה ???

אבל…אם כך מביא רש"י ,והתורה מציינת את אותו הדבר על תוכחת משה, א"כ ודאי שאנחנו צריכים לנסות ולהתבונן בעצמנו, על עצמנו,עד כמה שידנו מגעת כפי שמופיע בספרים הקדושים.

בעל "הנתיבות שלום" על המילים
"ויהי בארבעים שנה …דבר משה אל בני ישראל" כותב דבר מדהים.

"כל הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו בבחינת זכרתי לך חסד נעורייך, היו בבחינת נעורים…. עדיין לא היתה להם יציבות רוחנית עד ארבעים שנה, וע"כ גם לא היו מסוגלים עדיין לשמוע ולהבין את הדברים שהיו בפי משה אליהם…".

ארבעים שנה שומר משה רבנו את התוכחה אצלו ולא מעביר אותה אל בני ישראל משום
שהם לא יכולים לקחת את אותה תוכחה.
אין להם את אותה יציבות רוחנית הנדרשת בשביל לקחת עליה אחריות.

תוכחה- חינוך, פרושה, העברת האחריות אל החניך.
תוכחה אין מטרתה לגרום לחניך להתנהג אחרת בגלל שחובה עליו לשמוע לקולנו,
אלא, לגרום לחניך לקחת אליו את האחריות.
ואם עדיין הוא אינו בעל יציבות רוחנית או נפשית מספקת ,אזי במקום לקחת את האחריות,הוא פשוט יברח.

או כפי שאמר לי פעם מחנך אחד,
תוכחה היא כמו כדור.
כמו שלא נזרוק אל הילד כדור מברזל ונצפה שיתפוס אותו…, כמו שלא ניקח אחריות על כך שהכדור לא יפול לו על הרגל…
כך בדיוק יש להתייחס לביקורת.

תראו מה כותב הרב קלונימוס שפירא בספרו "חובת התלמידים",
"לא די ללמד את הנער רק שחובה עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא, כי לא יועיל בזה הדבר,
כי לסוף יראה את רבו למתנגדו לעריץ זר עליו.
העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך (ר”ל החניך הוא המחנך העיקרי של עצמו)…
האב והמלמד, הוא רק המורה אשר יורהו איך יחנך את עצמו ומה דיבר ה’.
כמו מי שבא לשאול שאלה בענייני איסור והיתר. שהדיין הוא רק המורה אשר יורהו מה כשר וכו’ אבל עיקר העושה הוא בעל הבית בביתו, ורק עליו האחריות שיהיה כשר וישליך את האיסור והטריפה.

רבי קלונימוס שפירא אומר שחינוך הוא מסירת האחריות לחניך/ לילד.
אבל ראשית צריך לודא שהוא מסוגל.

כי לא נזרוק כדור ברזל אל מי שלא מסוגל לתפוס אותו מבלי להיפצע.

שבת שלום.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]