נשיא המדינה יצחק הרצוג מתייחס לקרע בעם, מטיל אחריות על הממשלה ומפציר בכל הצדדים לקחת אחריות. "אחיותיי ואחיי, ערב תשעה באב – יום החורבן הלאומי שלנו, ואני מבקש לפנות אליכם מעומק לבי. אנחנו בעיצומם של ימים קשים ביותר. אני רואה את התמונות ושומע את הקולות ברחובות, בכנסת וברשתות החברתיות. אני רואה ישראליות וישראלים רבים, אכפתיים כל כך, מחויבים כל כך, ששרויים בכאב עצום, תסכול, וחרדה עמוקה ואמיתית, ממה שקורה וממה שעוד יקרה. אני רואה ושומע היטב ומקרוב, והדברים שיוצאים מן הלב, נכנסים ומטלטלים את הלב.
"בכנות, גם אני קם בבוקר בימים האלה עם תסכול עמוק ובהרגשה קשה של משבר. גם אני נמצא בסערת רגשות. גם אני כואב וגם אני כועס. כמי שחשב שהסכמה אפשרית ופעל בכל כוחו מסביב לשעון לסייע, לגשר, לפשר, להביא להושטת יד ולהציב סולמות שיעזרו לכולם לרדת מהעץ – אני מאוכזב מאד.
"בחודשים האחרונים הזהרתי מהרגע הזה. התחננתי להקשבה, להושטת יד ולאחריות. דיברתי על שני מחנות בישראל שמתייצבים זה נגד זה, על פוטנציאל האלימות, על הקיטוב שיפרק אותנו, על הנזק החברתי, הכלכלי והביטחוני, ועל אויבינו מרחוק ומקרוב, שמחככים ידיים בהנאה וחורשים מזימות. היום אין כבר ספק – האתגר גדול מתמיד.
עוד באתר:
"הרגעים קשים, כאמור, אבל עם כל הכאב, התסכול וסערת הרגשות, אני נחוש מתמיד ולא מוכן לוותר ולאבד תקווה. גם אם יהיה הסיכוי הקטן ביותר, צוותי ואני נמשיך ונפעל בכל דרך אפשרית להנמיך חומות ולבנות גשרים. אין משימה חשובה יותר, ואין שליחות נעלה יותר עבורי – כנשיא וכאזרח – מריפוי ואיחוי העם, ומהשמירה על מדינת ישראל ועל הדמוקרטיה שלנו.
"רק לפני שבוע הצהרתי בפני הקונגרס האמריקאי שאני מאמין בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, והתחייבתי להגן ולשמור עליה מכל משמר. אני עומד מאחורי כל מילה, ומתעקש על כך שהדמוקרטיה טבועה עמוק בדנ"א הישראלי.
"כפי שהדגשתי בעבר, אחריות רבה יותר, גם אם לא בלעדית, למציאת פתרונות שייטיבו עם המדינה וכלל החברה, תהיה תמיד אצל מי שהכוח ומושכות השלטון בידיו. כך עובדת דמוקרטיה. אני מצפה לראות בקרוב מאד את מילות ההרגעה הופכות למעשים, ואת מסרי הושטת היד משתקפים בתוכנית עבודה ממשית ומחייבת. על כולנו להבין את האתגר ואת ההשלכות הרות הגורל.
"בעת הקשה הזאת, כשכל כך הרבה מונח על הכף, אני פונה לכולם – לנבחרות ונבחרי הציבור, למובילי דעת הקהל, לתקשורת, ולציבור הישראלי כולו על כל המגוון היפהפה ומרובה האמונות והדעות שבו, ומפציר – גם בשיא הכאב, אנחנו מוכרחים לשמור על גבולות המחלוקת ולהימנע מאלימות ומצעדים בלתי הפיכים. אנחנו חייבים לדמיין את חיינו המשותפים כאן ביחד, בעוד ארבעים, חמישים ומאה שנה, וכיצד כל פעולה תשפיע על ילדינו ונכדינו, ועל הגשרים בינינו.
"אני קורא לאחינו ואחיותינו המילואימניקים והמתנדבים מכל יחידות צה"ל – פטריוטים בכל ליבם, אוהבי העם והמדינה, ואומר: אני אוהב אתכם אהבת נפש, ומעריץ את המסירות, ההקרבה, והדאגה העמוקה והכואבת שלכם. אתם באמת הטובים שבטובים. אבל בה בעת אני חרד לביטחון ישראל שנפגע מעצם האיומים באי-התנדבות או התייצבות לשירות, ועל אחת כמה וכמה ממימושם. אנא מכם, שקלו שוב ושוב כל מהלך. אני סומך עליכם שתשמרו על מדינת ישראל יציבה ובטוחה. הרי זה היה מאז ומעולם, ולנצח יהיה – הבית של כולנו. גם שלכם. גם של ילדיכם ומשפחותיכם.
"אנחנו בערב תשעה באב וקול משק כנפי ההיסטוריה זועק: זה הזמן לאיפוק, זה הזמן לאחריות, זה הזמן לשמור מכל משמר על הציווי העליון: רק לא מלחמת אחים. אני מאמין בנו. מאמין שבמאמץ משותף נוכל להפוך במו ידינו את תשעה באב, ברוח דברי הנביא, ליום של נחמה, אם רק נממש את הכתוב בסוף נבואתו: "האמת והשלום אהבו".
