בעקבות המחאה המתגברת נגד חברת שטראוס, פתח היום מנחם טוקר את תוכניתו בקול חי, במונולוג אישי בנושא והביע את דעתו על ההתנהלות של החברה ותגובת הציבור:
אני רוצה לפתוח את התוכנית היום במשהו כואב.
חברת שטראוס הודיעה לערוץ 14 שהיא לא מפרסמת שם יותר, כי, לפי ההסבר שלי – הם ימניים מידי. ואני אומר: מה זה? למה? ופתאום אני מקבל הודעה שחברת שטראוס מבקשת מכל התקשורת להתנהג פי אמנה מיוחדת, בשיח מיוחד, בתרבות דיבור מיוחדת ואני שואל – הרי אם זו הייתה חברת אחרת, שמחליטה אנחנו ניתן פרסום לתקשורת החרדית, אבל בתנאי שתעשו הופעות מעורבות. בתנאי שתעבדו בשבת חלילה רחמנא ליצלן, אני לא יודע לאיפה זה יכול להגיע.
חברות מתערבות בתוכן?
חברות מתערבות בהרגלי החיים שלנו?
חברות יכולות בכלל להחליט – אנחנו נשים כסף רק אם תעשו כך וכך?
זה פתח מאוד מסוכן לעתיד וצריך לעצור את זה כאן ועכשיו!
אני שמח וגאה שהנהלת רדיו קול חי החליטה, לעצור תקציב פרסום עצום של שטראוס. למרות שזה שינה לנו את התוכניות לבין הזמנים, הייתה לנו כאן פעילות מיוחדת עם תפוצ'יפס, בפעילות רדיופונית מושלמת. והייתי צריך לעצור את זה וזה כאב לי.
ועוד כאב לי – להגיע לסופר לפני שבת ולראות את המילקי קורץ לי. את הקצפת הטעימה הזו ולראות את התפוצ'יפס צועק מהשקית: "טוקר, טוקר, תנשנש אותי. טוקר תאכל אותי..." ואני לא יכול... אני מאוד רוצה ואני לא יכול.
כי מי שמחרים את האחים שלי ומי שמחליט לתת לנו אמנה והחלטה ודעות – מה הסיפור הזה? איפה זה ייגמר? אני לא יכול לשתף פעולה. לא אני ולא אף אחד כאן.
אני רוצה לומר לכם, שפתאום משהו אחר נצנץ בראשי. וצייצתי על זה.
לפני כמה חודשים בערב פסח, מנכ"ל ארגון החסד הגדול בארץ לחלוקת אוכל לנזקקים, אמר לי שחברת שטראוס הייתה רגילה לתת כל השנים תרומות בשווי מיליוני שקלים ובתקופה האחרונה צמצמו את זה למינימום. התברר לו שהם העבירו את התרומה לעמותות לא חרדיות.
בדקתי את הנושא גם עם עופרה שטראוס ועם הנציגים שלה מתוך רצון לעזור לאותה עמותה ולא קיבלתי תשובה.
האזינו
