הרכבת הקשה \ הרב יצחק ידידיה שינפלד

1.

השבוע חל יום הזיכרון של סבי הגדול, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל. 

חתנו, סבי מורי, הרב ישראל מאיר לאו שיבדלחט"א, סיפר לנו פעם, בשבת פרשת כי תצא, סיפור נורא ששמע מפיו על ידיד שלו, שלמד איתו בישיבה בוורשה אצל רבי מנחם זמבה, בשנים שקודם פרוץ מלחמת העולם השנייה. 

עוד באתר:

שמחה לאיד

תיעוד דרמטי: אסירים חגגו את ירי הטילים ונענשו

גדי פוקס

צפו

למרות המחיר: "ישראל הייתה חייבת לעשות זאת"

אבי יעקב

בחסדי שמים

הישג אדיר: צה"ל השמיד שליש ממשגרי הטילים באיראן

קובי פינקלר

מתקפה נרחבת

טהרן בוערת: תאגיד השידור הותקף מהאוויר; צפו בתיעוד

שלמה ריזל

אותו יהודי איבד את אשתו ואת ילדיו בשואה הארורה, אך הוא בעצמו ניצל והתחיל חיים חדשים בלוס אנג'לס. הרב פרנקל זצ"ל סיפר, כי בביקורו היחיד בלוס אנג'לס הוא התארח אצל אותו ידיד נעורים, שבינתיים עשה חיל ונעשה עשיר גדול, אך למרות הכל הוא היה נראה רזה מאוד וחלש.

בזמן הפרידה שאל אותו הרב: "תגיד לי, אתה לא בריא?" 

הוא אמר: "חס וחלילה, אני בסדר." 

"אתה נראה לי חולה." הפציר בו הרב, "ישבתי איתך יומיים. לא ראיתי אותך פעם אחת אוכל כמו בן אדם, הרי לא חסר לך כלום, מה יש לך? תגיד לי את האמת." 

אותו ניצול שואה פרץ בבכי וסיפר: "הייתה לי בת שגוועה ברעב לנגד עיניי במחנה הריכוז. אני ניצלתי, משום שהגרמנים השתמשו בי בהיותי כוח עבודה טוב, אבל בתי, כמו אשתי, נשלחו לתאי הגזים. היא הייתה רזה מאוד, כי לא היה מה לאכול, וגם כשכבר היה משהו, זה לא היה בשבילה, מכיוון שהיא לא יכלה ללעוס שום דבר. מאז ועד היום בכל פעם שאני מתיישב על יד שולחן האוכל, מין קללה רובצת עליי – הילדה שלי כמו עומדת מולי, שולחת לעברי יד גרומה, עקומה כזאת, ואומרת לי ביידיש שלוש מילים: "טאטע, א שטיקלע ברויט" – אבא, חתיכת לחם. אני רוצה פרוסת לחם. כשהיא מופיעה מול עיניי עם אותה בקשה מינימלית, לכאורה, אני דוחה בשתי ידיי את הצלחות המלאות מעדנים ואת כל מה שאשתי הכינה לי בטוב לבה. זאת קללה שרובצת עליי, והיא עוד אחת מהצלקות שהותירו בי הנאצים ימ"ש.

2.

בשני מקומות התורה מתייחסת למלחמה בעמלק בציווי. בפעם הראשונה, בסוף פרשת בשלח, אחר ש"ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים." ואם זה לא מספיק, באה הפרשה שלנו, פרשת כי תצא ומסיימת במילים: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וגו' לא תשכח". יש להתבונן, אם כתוב בתורה 'זכור', מה הצורך בתוספת: 'אל תשכח'? שתי המילים הן, לכאורה, היינו הך – 'זכור' פירושו: 'אל תשכח', זה על צד החיוב וזה על צד השלילה.

הרב פרנקל זצ"ל חידש פירושים רבים, עמוקים ויפים, בכל נבכי התורה הקדושה. חלק מהם, אף שמהווים חלק מזערי מתורתו, הובאו כאן. מלבד החשיבה הייחודית והבהירה שהייתה לו, הפנינים הנהדרים שלו מתקבלים יפה, משום שהם עולים בקנה אחד עם אישיותו הקסומה והמיוחדת. אחד הפירושים הבולטים הוא מה שדרש בנושא של זכירת עמלק ומחייתו.

הוא אמר דבר מעניין מאוד. ה'לא תשכח' הוא לא רק ציווי. ה'לא תשכח' הוא גם מין נבואה ואזהרה לעתיד, תיאור מציאות. "זכור את אשר עשה לך עמלק". ואם אתה חושב, שזו הייתה תופעה חד פעמית – "לא תשכח." דע לך, שגם בעתיד אתה לא תשכח, כי לא יתנו לך לשכוח. השנאה של עמלק וכל מה שמבטא את ההמשך שלו בכל הדורות, היא שנאה כל כך קבועה ונצחית, שגם אם תרצה, לא תשכח. אתה לא תוכל לשכוח אותה. 

3.

הנה, אפילו בדור האחרון, דור יפי הנפש הדוגלים בשוויון זכויות. קשה למצוא, ולו קמפוס אחד ברחבי העולם, שאין בו אנטישמיות בולטת מובהקת נגד העם היהודי ונגד מדינת ישראל. אפילו בארה"ב, שהיא מדינה ידידותית לנו, שומעים לא מעט דברי גנאי והסתה נגדנו. בצרפת נרצחים אנשים על רקע אנטישמי מובהק. באנגליה יש תופעות בלתי פוסקות של שנאת ישראל. בשוודיה פוגעים "כחוק" בקדושת העם היהודי ואפילו באוסטרליה ובמקומות נידחים, שמעולם לא הייתה אינטראקציה בינם לבינינו, מספר אירועי האנטישמיות הולך וגדל.

עלינו לעשות הכל כדי לקיים מצוות "זכור", עלינו להיבדל לגמרי מאורח החיים של אומות העולם ולחיות כיהודים, כי אם לא נזכור, שאנחנו יהודים, הם ישאירו בנו צלקות ויענו אותנו עד אשר 'לא נשכח'. אם לא נשמור על השבת ברכבת הקלה, הם עוד עלולים להוביל אותנו ברכבת הקשה.

עלינו לדעת להעריך את העובדה, שאנחנו העם היחידי, שאחרי אלפיים שנות גלות חזר הביתה, ולנצל את ההזדמנות לשמר אורח חיים עם תורה ומעשים טובים. כך נזכה להמשיך ולהתקיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.