זה מה ששמעתי תלמידה שלי מספרת: "לפני זמן מה ישבתי במונית שירות. במונית ישב נער צעיר ופוחז שניסה לכוון את הנהג בנהיגתו. בין שלל הדברים שנזרקו לחלל המונית היה גם המשפט הבא: אתה??? 'אתה לא מחליט עלי'.
"נזכרתי שזה לא פעם ראשונה שאני שומעת את הביטוי הזה. שמעתי אותו גם מבני בשעה שהצעתי לו לאכול את המרק הבריא שהכנתי. 'את? את לא מחליטה עליי', ענה לי הזאטוט בחוצפה מעושה.
"לקח לי זמן רב עד שחיברתי את הקצוות והבנתי שהמשפט הטרנדי הזה לקוח מתוך פרסומת לבמבה. פרסומת שנפסלה לשידור על ידי הרגולטור לאחר שהורים רבים התלוננו על היותה מפגע חינוכי".
האמת, הסיפור שהיה מצחיק הרבה יותר מכפי שהצלחתי לכתוב אותו, וכלל העוויות פנים וקול שגרפו פרצי צחוק רמים מצדי, עורר אותי לשאול את עצמי את השאלה הבאה:
עוד באתר:
האם אנחנו, ההורים, יכולים לצוות על ילדינו לעשות את הדברים הנראים לנו נכונים? האם אני בתור אימא מצווה לצוות את ילדיי על מנת לחנכם?
מעניין שאת אבא שלי עליו השלום זה מעולם לא הטריד. זאת אומרת, השאלה הזו כלל לא עלתה על דעתו. הוא גדל להורים שציוו בתוקף לקיים את רצונם ואכן זכו ל-14 ילדים בנים ובנות יראי שמיים שהלכו בדרכם.
כן. אצל אבא לא היה משפט בלי סימן קריאה. "את תישארי בבית!". הייתי בוכה ומתמרדת. אך הוא בשלו. "אין למה! ככה. כי זה מה שאבא אמר".
בשיחה לפרשת תצווה מסביר הרבי את הקשר העמוק שבין הילד והוריו, את הקשר העמוק והמיוחד שבין החסיד ורבו ואת הקשר שבין עם ישראל לבוראו. השבוע, כאשר למדתי את המאמר הזה, הכתה בי ההכרה – כן. אני כן אמורה להחליט עליהם!
ההוראה הזו מגולמת בשמה של הפרשה – ואתה תצווה. זו זכות וכבוד גדול הוא להיענות לציוויו של אבא וכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לציוויו של אבינו שבשמיים. אבא רוצה בטובתם של ילדיו.
כן. אבא. אתה כן תחליט עליי!
