1.
לאחרונה שוחחתי עם נער שנקלע למשבר. לא רוצה ללמוד לא רוצה ללכת עם חברים ואפילו לא רוצה לאכול. אין בו כוחות וכל מה שהוא רוצה זה לשים את הראש על הכר ולישון. מיואש.
וכל כך למה? בדרך כלל, דברים כאלה קורים בגלל אירוע טראומתי או פגיעה חברתית מתמשכת. אך כאן, היתה סיבה אחרת לגמרי לנפילה הנפשית שלו: מסתבר שמשפחתו נוסעת מדי חורף לסקי באירופה, ואילו השנה הוחלט בשל אילוצים כלכליים שלא נוסעים. זה שבר אותו לגמרי. הוא רגיל בכל שנה לנסוע לבלות עם משפחות נוספות ולפתע הוא כאן והם ייסעו ויהנו.
הסיפור הזה ממחיש את החסרונות הגדולים בחברת השפע של היום. את האמת על חולשתו של העשיר וחוזקו של העני.
2.
אבא שלי, גדל בבתי אונגרין בירושלים. היה להם חדר ולוגן שזה סוג של "סלון". בבית זה גדלו שמונה נפשות, ואני מאמין שהם לא היו המשפחה הכי גדולה בבתי אונגרין.
ויום אחד התחתנו שני פליטים שהיגיעו מהשואה ולא היה להם היכן לגור. אז בשבעת ימי המשתה הם התגוררו בבית הקטן של אבי בחדר הקטן כשכל המשפחה מצטופפת בלוגן.
מי שמכיר את בתי אונגרין, מדובר במרפסת משותפת המובילה לכעשרים בתים ולכולם היה שירותים אחד בסוף המרפסת. כך חיו אז, והיו מאושרים מאד. אנשים לא חשבו בכיוון של "מה אין לי" אלא אחזו בחייהם ושמחו בחלקם.
פעם בשבוע היה סבא משה אלתר קונה כוס סודה, שותה חצי ונותן לילדיו לשתות את החצי השני. זה נשמע בלתי נתפס אך כך חיו אז, ובני אדם היו מאושרים עד מאד.
3.
אין בשורות אלה כדי לשיר שיר הלל לעוני. זה לא אמיתי. עצם העובדה שאנו מתפללים לפרנסה לעושר ולכבוד, סותרת אידאליזציה של העוני. אולם לפני שאנו ממהרים לקטלג עוני ועושר עלינו להציב רף מהו עוני, וכל השאר אינו באמת עוני.
עוני הוא מחסור בדברים שבן אדם זקוק להם כדי לחיות ולשרוד. עני הוא מי שאין לו אוכל וקורת גג, או חי בחשש שלא יהיה לו אוכל וקורת גג. זו האמת הבסיסית. כל השאר פינוקים.
אז נכון שאם לאחרים יש מכונת כביסה ומכונת ייבוש ובית גדול ורהיטים יפים ובגדים יקרים ולשני אין, זה עלול לגרום לאי נוחות. וכאן מגיע הניסיון של "השמח בחלקו".
עוד באתר:
4.
עד כה, נחשבו בני נוער עניים כאוכלוסייה בסיכון. חוקרים הראו שוב ושוב שהכנסה נמוכה במשפחה היא גורם מכריע ללחץ ממושך ולבעיות חברתיות, רגשיות והתנהגותיות. הקשר לתוצאות שליליות חזק במיוחד כשהילד חווה עוני עוד לפני גיל חמש.
אבל, מרוב שחקרו את העוני, שכחו קצת את ילדי העשירים.
מחקר שנערך לאחרונה באמריקה (ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות) גילה כי עם כל הכבוד לבעיתיות שבעוני, העושר טומן בחובו סכנות גדולות עוד יותר.
המחקר נערך בקרב בני נוער שנמצאים בדרכם לאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר והקריירות המכובדות והמכניסות ביותר באמריקה. מדובר בנערים ונערות מקהילות של הורים משכילים בעלי משרות צווארון לבן. הלומדים בבתי ספר בעלי תוכניות לימודים אקדמיות עשירות, ממוצעי ציונים גבוהים במבחנים. ההכנסה השנתית של ההורים, לפחות 150,000 דולר, היא הרבה יותר מפי שניים מהממוצע הלאומי.
מה שהתגלה הוא שבני הנוער העשירים קיבלו דירוגים גרועים הרבה יותר מאשר בני גילם העניים בכל הנוגע ל להתדרדרות לפשיעה, לרמאות לשימוש באלכוהול וסמים.
עושר ואושר? לא ולא. התגלה כי אצל נערים עשירים יש רמות גבוהות ביותר של דיכאון וחרדה פגיעה עצמית ניסיונות אובדנות והתנהגות עבריינית פי שניים מהממוצע הלאומי בארה"ב!!!
מסתבר שנערים עשירים נמצאים תחת לחץ רב וביקורתיות לעיתים אלימה (פיזית ומילולית) מצד הוריהם, הרבה יותר מאוכלוסיות עניות, בעוד רף תשומת הלב, החום והחיבה המורעפת עליהם קטנה במחצית מנערים למשפחות עניות.
5.
בני אדם פוחדים מאד מעוני, ובצדק. אך חייבים להגדיר היטב מהו עוני.
בחיפה של ילדותי לא היו חנויות פיצה ולא מסעדות ולא חנויות בגדים יוקרתיות. היתה חנות פלאפל של יוסף בפינת רחוב בית"ר שנסגרה בשמונה בערב, כי חיפאים הלכו לישון בעשר כדי לא לבזבז חשמל…
קיבלנו דמי כיס של לירה לחודש. כשהיינו ממש ילדים טובים קיבלנו חצי מנה "רק עם טחינה" אצל שכטר ברחוב ארלוזרוב. (מעניין כמה בדיוק חסכנו מאבדן כדורי הפלאפל…) חולצות מכנסים ואפילו חליפות עברו בירושה מאח לאח ודומני שמבר המצווה ועד החתונה רכשו לי לא יותר משלוש מגבעות. לא היה אוטו ולאפיקומן היינו מקבלים חמש לירות לצעצועים או עשר לירות לספר.
הלכנו עם מעיל עם כובע בגלל הגשם, עד שקנו לנו מטריה עגולה, וכשאיבדתי אותה הלכתי עם אבא כמה שעות לחפש אותה…
מעולם, אבל מעולם, לא חשבתי בכיוונים של "אין" להפך. איכשהו הוריי נתנו את התחושה שיש לנו הרבה יותר מאחרים. פטל, ובשר ונעלי "המגפר" וופל "טוב טעם". כזו היתה ילדותי והיא היתה מאד מאושרת. היה לי הכל, למרות שהיום זה נחשב שלא היה לי כלום…
אני מתבייש וגאה לספר כי בילדותי ובבחרותי לא ידעתי על אפשרות כזו לאכול במסעדה. כלומר, ידעתי שיש דבר כזה מסעדה, אך לא חשבתי שזה יכול להיות קשור אלי באיזושהי דרך. זה היה כאילו מישהו יאמר לך שאי פעם ימכרו לך בקבוק מים בשמונה שקל המקום לשתות מהברז.
גם כשיצאתי ללמוד בירושלים, שאני משער שהיו בה מסעדות כשרות, מעולם לא ביקרתי באחת מהן עד נישואיי.
6.
עושר אינו מביא לאושר. נקודה. אם כי נכון הדבר שלמראית עין העושר יוצר אשליה של אושר, ולאשליה הזו מרבית האנשים נתפסים.
העושר עלול ליצור מחיצה בין הכסף והשגשוג לבין הפנימיות של האדם. הנשמה. לכן אנשים עשירים דווקא נוטים יותר לסבל, לעצב, לדיכאון, לאובדן הנשמה, לציניות, לשעמום, לאובדן התמימות ולתחושת ריקנות.
הם עלולים להתרגל לסיפוקים המותירים אותם רעבים לעוד, ומאידך לפחדים וחרדות לאבד את הכל, או אפילו חלק. הם עלולים להפסיד את החיים הפשוטים, כי הם חיים בכלוב של זהב.
7.
תשאלו מה המתכון הבטוח לאושר אמיתי?
עוני מתוך בחירה!
זוהי דרך החיים היחידה שאינה מביאה סבל כי אם להפך. הם באמת יכולים להביט אל כולם מלמעלה למטה (וזו הסיבה שעמי ארצות רוצים לנשכם כחמור) מדוע לנשוך? הוא לא עשיר כמותך אין לו את השפע והתענוגים שלך מדוע שתרצה לנשוך אותו?
אין זאת כי גם עמי הארצות מבינים את העושר שבעוני מבחירה. את "השמח בחלקו", ובהפוך על הפוך, כמו שעניים שלא מתוך בחירה ולא מתוך אידאולוגיה מביטים לעיתים בשנאה כלפי העשירים, כך עמי הארצות "העשירים" אך אינם שמחים בחלקם מביטים אל האברכים, שבזים לחיי העולם הזה ובוחרים בחיים של תורה. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
