מכתב שהוקרא בתוכניתו של הרב משה בן לולו.
בני,
ביום שאזדקן ולא אהיה יותר מי שאני, אזור נא סבלנות ונסה להבין אותי.
כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח איך לרכוס את נעלי, אל תפסיק אותי והקשב לי. כשהיית קטן,על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעם את אותו סיפור, עד שעצמת את עיניך הקטנות…
אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה. זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה.
קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד הזה, אני.
כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול כל המוצרים הטכנולוגיים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפניך שתיתן לי את כל הזמן שידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך. זכור שהייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. אני לימדתי אותך לאכול,להתלבש, והחינוך שקיבלת כדי שתוכל להתמודד עם החיים בצורה הטובה שהנך עושה זאת, הם תוצאה של השקידה, מאמצי ואהבתי אליך.
כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שיידרש עד שאזכר , ואם אינני מצליח, אל תלעג לי "אולי מה שדברתי לא היה חשוב", הסתפק בכך שתאזין לדברי.
אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי, אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור, תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר לי חוש הטעם כדי לטעום.
וכשייכשלו רגלי ללכת כי הן עייפות, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען, כפי שעשיתי זאת איתך כשהתחלת ללכת עם רגליך הקטנטנות כשהיו עדיין חלשות.
כשאתלונן שאינני רוצה לחיות יותר ואני רוצה למות, אל תכעס, משפני שלזה אין כל קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב, נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד וזה לא אותו דבר.
תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים בה ידעת לנוע, חשוב שעם הצעד שאני מקדים לעשות, אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר… אבל תמיד איתך.
אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל שאינך רואה אותי כפי שהיית קודם. תן לי את ליבך, הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. מתחנן אני שתלווה אותי בדרך לסיום הנתיב שלי.
תן לי אהבה וסבלנות כי אחזיר לך תודה וחיוכים בשילוב עם האהבה העצומה שאני חש כלפיך.
עוד באתר:
שלך באהבה -אבא
