"עושים פרסונליזציה מהבעיה. 4 שנים הייתי מנכ"ל מצטיין של סורוקה, 11 שנים מנכ"ל מצטיין של הדסה ועכשיו שנתיים בביטוח הלאומי. הובלתי את הדסה לפסגות; רפואית, פיזית בתשתיות ובמחקר.
מור יוסף טען: "גייסתי תרומות מעל 1.5 מיליארד ש"ח והובלתי את בניית מגדל האשפוז; התשתית לרפואת החירום ל-50 השנים הבאות. מערכת הבריאות בנויה על גירעון כשיטה. המקורות הציבוריים צריכים לגדול.
המצג שנשות הדסה והאוצר מציגים, מגמתי במסווה של מסמך אובייקטיבי. מציגים את ההנהלות, את הרופאים והעובדים כבעייה. האוצר חלק מרכזי ונשות הדסה מעורבים בכל דבר ועניין. מנהל הכספים שלהם משתתף בכל הפורומים בהנהלה. הבעלים צמצמו דרסטית את תרומותיהם ורוצים שהתספורת תהיה משכר העובדים. בית החולים לא יכול להתקיים ללא תרומת בעלים, רק מתשלומי קופות החולים".
עוד האשים: "מצבו של הדסה היה ידוע ונתנו לו להידרדר. נשות הדסה התנגדו לניסיון שלי לגייס כספים ישירות לבית החולים ואף להקמת ארגון ידידים בארץ. בית החולים מנוצל בצורה צינית לגיוס כספים לנשות הדסה. האוצר בכל הרמות היה מודע למצב. ב- 2008 נפגשנו עם רה"מ ויו"ר הדסה והוצע פתרון קצר טווח. ירושלים קיבלה מערכת רפואית בחינם. מחובת האוצר לתמוך ברגעי משבר בשותפות כולם. המחליף שלי נבחר ב- 2011, עכשיו מחפשים את רב החובל מלפני 3 שנים.
אם התמיכה היתה ניתנת לפני 3 שנים לא היינו מגיעים למצב הנוכחי, אך האוצר נכנס לפעולה רק כשהגוף גוסס. עד היום אין תכנית הבראה מוסכמת. כדי להסיט את האש מהאמת מפנים אותה אליי, אל העובדים והרופאים והם לא הבעיה. היצמדות להסכמי שכר מקובלת בישראל ואינה הבעיה. הניסיון להפוך את העניין לאישי ולא ללאומי לא יצלח. שייפתחו את הסכם הפרישה שלי ואקבל על עצמי כל מה שיוחלט. שכחו לציין שאת הבונוסים שהגיעו לי כלל לא לקחתי".
