"מה עושים איתו?…"
"העקשנות הזו חייבת להיפסק.."
"אפשר להתמודד עם זה..?"
עוד באתר:
משפטים בסגנון כזה, נשמעים בהמון צמתים בחיים, אם זה לפני עסקה של קניית בית וכדו', שאתה מגלה שהקבלן מתעקש איתך על נתון מסוים שלשיטתך אפשר להחליק ולדבר על זה אחר כך, או שבדיוק באת מהעבודה או מהכולל ואתה מגלה שהילד בן החמש רב עם אחותו הקטנה על שטות שהייתה יכולה להיגמר בלי בכיות…
או אפילו עם הנער המתמודד שלך, שהוא רוצה להרגיש שיש לו סיכוי מול שאר החברים בשכונה, ואתה במקום להסתדר איתו אתה מתעקש על משהו מאוד מאוד שולי…
לפעמים לא כל כך סימפטי..
וכאן באה השאלה הגדולה:
האם עקשנות היא דבר חיובי? ואם כן למה ואיך מתמודדים עם זה?
הבה נפתח את פרשת השבוע:
בלידת נפתלי רחל קוראת לו בשם ונותנת לזה סיבה: "ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי (ל,ח).
כותב רש"י הקדוש: "נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שווה לאחותי, 'גם יכולתי' הסכים על ידי".
והשאלה מתבקשת למה היא הייתה צריכה לעשות את זה? סיבובים ופיתולים להמקום ברוך הוא?
ומבאר על כך הגאון העצום ר' שמשון פינקוס זצ"ל (תפארת שמשון בראשית, עמוד שכג):
"למדים אנו מכאן שבענייני רוחניות וכבוד שמים, יש צורך לאחוז דווקא במידת העקשנות, שהרי רחל אימנו ראתה שהקב"ה אינו רוצה לתת לה בנים, ובוודאי שישנה סיבה טובה לכך שרק ה' יודע אותה, והייתה יכולה להצדיק עליה את הדין ולעזוב את העניין.
אבל היא לא עשתה כן, לא היה מדובר כאן בריהוט חדש לבית או בגד יפה שמחירו למעלה מהישג יד, שעל כל אלה אין צריך להתעקש, אלא מדובר היה בנטילת חלק בבנין עם קודש, ולכן נאבקה בכל כוחותיה להשגת מאוויה, ולא ויתרה בשום אופן וכיון שהתעקשה והתאמצה מאוד בסופו של דבר הצליחה!
והוא יסוד גדול בהשגת מעלות רוחניות, שכשרואה האדם עיכובים רבים רבים מן השמים העומדים כנגדו בדרכו להשגת לימוד התורה או שאר ענייני עבודת הקודש, עליו להתעקש ולעמוד נגדם בכל הכוח, כי סוף דבר ודאי שיצליח".
תשמעו את המשל הנפלא שסיפר הגאון ראב"ד מרוקו ר' יאשיהו יוסף פינטו שליט"א (נפש הרי"ף עמוד קצד'):
"מסופר על איזה מלך גדול שהלך לכיכר העיר והניח על מקום הראשי, על הכביש הראשי, אבן גדולה ביותר, אנשים שעברו ליד האבן ראו אותה כמכשול, חלק היו עוקפים את האבן, חלק היו מקללים את המלך, את אנשי המדינה איך לא מתקנים את הפגעים של העיר? איך לא מסדרים? איך לא מזיזים את האבן? חלק התלוננו, חלק קיללו, חלק כעסו, חלק עקפו את האבן והלכו והמשיכו.
עבר שם איזה אדם פשוט, כפרי, וראה את האבן הזאת עומדת על צד הדרך ומפריעה, מה עשה? עמד, שם את המרכולת הקטנה שלו בצד והתחיל בכל כוחו לדחוף את האבן ולהזיזה, והאבן הייתה גדולה וכבדה מאוד אבל אחרי שעות שהוא הזיז את האבן בחום גדול ובזיעה גדולה, בקושי גדול, הוא הצליח להזיז את האבן, ואחרי שהזיזה מצא למטה אוצר גדול ביותר, לקח העני את האוצר ושמח שמחה גדולה!.
ומה אנחנו לומדים מכאן?
מבאר הרב שליט"א – ככה כל אדם צריך לדעת בחיים שלו, הקב"ה פתאום, המלך הגדול, שם לו אבן בחיים, מכשול בחיים, יש אנשים שאת המכשול הזה עוקפים אותו, יש אנשים שמתרחקים ממנו, יש אנשים שמגיעים למכשול ומקללים: "מי שם את המכשול הזה"? "למה שמו את זה"? "למה הצרה הזו מגיעה אלי"? [ועוד כהנה וכהנה] וכו', יש אנשים שמתלוננים על המכשול שמצאו בדרך, שיש בדרך, ויש אנשים שעומדים ונלחמים ומזיעים וקשה להם ודוחפים את האבן ומזיזים את האבן, מוצאים אוצר גדול מתחתיו.
ככה זה בחיים, כל הבעיות שיש לאדם ומתווצרות לו, תלחם, תדע לדחוף ולהזיז, תתעקש, אבל תמיד תעדן את זה שזה יהיה חיוסי כי בסופו של דבר תמיד תוכל למצוא את האוצר למטה, שיגלה לך שעד עכשיו היית כנראה בצומת החיובית ביותר של חייך.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואתו השלמה והצלחתו
של מורי ורבי עטרת ראשי
ר' חיים שמעון פינטו שליט"א
בתושח"י.
וכן להבדיל לעילוי נשמתם של
קדושי פרעות שמחת תורה התשפ"ד.
