פרשת וישב: מסר של תקוה הרב אפרים אפשטיין

 

לפני מספר שנים התבקשתי למסור הרצאה-שיעור,במוסד שיקומי לתשושי נפש,
לאנשים שמסיבות שונות סובלים מחולשה נפשית, כזו שמזקיקה שיקום.

מי שהזמין אותי ביקש שאדבר על תקוה,על אותו כח שיכול להביס את הייאוש.
האמת…הייתי קצת נבוך כי הרי הם אלו שיכולים ללמד אותי דבר או שנים על תקוה מול ייאוש.
הם אלו שצולחים את המהמורות שניקרו להם בחייהם בגבורה.
הם אלו שאינם מתייאשים גם כלעיתים זה נראה בלתי אפשרי,הם אלו שלוחמים כל יום מחדש.
אבל…החלטתי להגיע.
ולו בשביל לומר להם את דעתי כי הם אלו שיכולים ללמד אותי…

נזכרתי באותה הרצאה כשעברתי השבוע על הפרשה,והנה לפניכם חלק קצר מהדברים שאמרתי אז.

פתחתי בפרשת השבוע שלנו,ותארתי בקצרה את מהלך הפרשה.
יוסף שהולך לראות את שלום אחיו כמעט ונהרג ע"י ידיהם.
הוא מושלך לבור,נמכר לאורחת ישמעלים,
ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו כעבד במצרים.
לאחמ"כ בעקבות עלילה שמעלילה עליו אשת פוטיפר הוא נשלח לבית האסורים…

כשעוברים על הפרשה,כך הקשיתי,כשקוראים את הדברים,
איזה מסר עולה מן הדברים ?
מה אנו למדים מתוך אותו סיפור ??

התשובות שקיבלתי מהם היו מגוונות
היו שהתייחסו לקנאת האחים,היו שהתייחסו לצערו של יעקב אבינו, והיו שהתייחסו לסבלו של יוסף.
כשהם סיימו לענות,ביקשתי גם אני להשיב.
אני חושב,כך אמרתי,שכולכם צודקים
יש כאן את קנאת האחים,את צערו העמוק של יעקב ואת סבלו של יוסף
אבל יש כאן עוד משהו…
כיצד יוסף מחזיק מעמד ??
דוקא בגלל כל מה שמניתם,כיצד יוסף מחזיק מעמד, כיצד הוא לא מתייאש ??

התשובה,המשכתי ואמרתי,נראה לי שנמצאת לפני שתי פרשיות ,בפרשת 'ויצא'.

שם מספרת התורה,
"ויזכר אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה,
ותהר ותלד בן ותאמר אסף ה' את חרפתי,
ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".

כשרחל אמנו זוכה לחבוק את בנה הראשון היא אומרת
"..אסף ה' את חרפתי".
וכפי הסברו של רש"י ,במשך שבע השנים הראשנות לנישואיה עם יעקב,
במשך שבע השנים ההם כשהיא עקרה,היו הבריות אומרים שהיא תעלה בחלקו של עשיו.
רק כשראו שנפקדה הבינו כולם שהיא שייכת בחלקו של יעקב.
רחל אמנו באמירתה מציינת את סיומן של שבע שנות החרפה.

מיד אח"כ מספרת התורה איזה שם מעניקה רחל אמנו לבנה ומדוע,
"ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".
רחל אמנו קוראת לו יוסף כביטוי לצפיה להולדת בן נוסף,"…יוסף ה' לי בן אחר".

מדוע מציינת התורה את אמירתה של רחל אמנו ,"..אסף ה' את חרפתי",
מדוע חשוב להזכיר את אמירתה ??
מדוע חשוב לנו לדעת שבמשך שבע שנים היא סבלה מחרפה ??
הרי שמו של בנה שנולד לה אינו נגזר מאמירתה זו,היא אינו קוראת לו 'אסף',
רחל אמנו הרי קוראת לו בשם 'יוסף' משום
"יוסף לי ה' בן אחר"
מה מוסיפה לנו הידיעה על אמירתה של רחל אמנו ??

התורה,כך אני חושב רוצה להעביר לנו שיעור חשוב.
התורה רוצה שנשים לב לשם שבחרה רחל אמנו לתת לבנה הראשון.
רחל אמנו לא אומרת אמירה סתמית על סיום שבע שנות החרפה.
היא מלמדת אותנו כיצד עברה אותן,כיצד לא התייאשה בדרך.
"ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".
רחל אמנו מחזיקה באמונה,רחל אמנו מחזיקה בתקוה.
היא יודעת שיהיו שנים עשר שבטים.
אחד עשר כבר נולדו ליעקב.
היא מסתכלת על בנה הראשון ומציינת את שמו על התקוה לבן נוסף.

שבע שנים החזקתי בתקוה ולא הרפיתי.
והנה נולד לי בני הראשון.
הבן הזה מציין את התקוה את האמונה שלא נטשתי במשך שבע שנות החרפה,כי אכן "אסף ה' את חרפתי'
אין יותר ראוי מלקרוא לו על שם התקוה..
"ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".
אני ממשיכה לצפות ולקוות…
עוד יהיה לי בן נוסף.

אכן יוסף סימל את סוף שנות החרפה, אבל יותר מכך הוא מסמל את הכח שהיה צריך כדי לעבור את אותם שנים – את התקוה.

דוקא רחל היא זו שתזכה לשמוע
"מינעי קולך מבכי ועיניך מדמעה….ושבו בנים לגבולם"
היא זו שראויה לשמוע את קולה של התקוה.

יוסף הצדיק שעובר את כל מה שמופיע בפרשה, אינו מתייאש משום שהוא בנה של רחל אמנו.
הוא זה שאימו הועידה אותו כסמל לתקוה
הוא נקרא על שם התקוה.
שמו מסמל את התקוה.

אכן.. יש בפרשה את הקנאה ואת הסבל,אמרתי לאותם אנשים,
אבל יש גם את 'יוסף'.
אפשר ללמוד את הפרשה דרך העינים של יוסף.
דרך האמונה והתקוה.
מי שיש לו תקוה,מי שמחזיק באמונה,
זו התרופה לייאוש.

שבת שלום וחנוכה שמח.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]