"למה הוא מתבייש בזה"?
"מה באמת קשה לו לומר את זה"?
"מה יגידו... חזר בתשובה?
עוד באתר:
המילים "בעזרת השם", ו"ברוך השם", יכול להיות שלפעמים הופכים להיות נחלת גם אלה שאולי עדיין לא זוכים להימנות בין שומרי התורה והמצוות, לגלות בתוך חיי המעשה יישות אלוקית המנהגת את החיים באופן ברור ופרטני ביד אומן, כמו שאמרו רבותינו "אין צור כאלהינו" – אין צייר כאלוהינו, המצייר את החיים ומתאימם לכל אחד באופן אישי השמור רק לו.
אך מה קורה שספינת החיים מתחילה להיכנס לסערה שאולי אולי קצת לא מתוכננת?
כעת מה עושים?
כיצד נשארים דבקים באמונה?
אמונה היא אחד מבין הנושאים החזקים ביותר ביהדות, לתת לאדם להאמין לכאורה במשהו שהוא לא רואה, אבל הוא מבין שזה התכל'ס של החיים.
יבוא השואל וישאל – אם אני מאמין בכל זה, אז איך זה עוזר לי?
ואם כן – כיצד עשה זאת יוסף הצדיק? אחיו זורקים אותו לבור, מטבילים את הכותנת שאבא עמל עליה כל כך בשביל יוסף, מטבילים אותה בדם, אומרים לאבא שהוא נטרף, לכאורה היה צריך להיות הבן אדם הכי מדוכדך שיש, איזה סוכריה מתוקה החזיקה אותו בבית אדוניו המצרי, בניסיונות כל כך גדולים?
הבה ונפתח יחד את פרשת השבוע ונגלה את התשובה לשאלותינו:
"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי" (לט,ב)
דרש על פסוק זה הגאון ר' עזריה פיגו' בספר "בינה לעתים" (דרוש סה) וזה לשונו:
"כי עם היות מדרך העולם להמצא שתי סיבות הפכיות ונגדיות, שמתוכן בא האדם לידי המעדה (מעידה קלה באמונה) להתפקר חלילה נגדו יתברך, ולהרחיקו ממחשבתו, והן: רוב טובה והצלחה, והפלגת צרה ומצוקה, כמאמר החכם ע"ה (משלי ל – ח-ט) 'ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי'.
הנה העידה תורתנו שתתעלה, כי יוסף הצדיק ע"ה לא כן היה, כי בכל אחד משני קצוות אלו שעברו עליו מן ה' לא סר לבו, אלא 'ויהי ה' את יוסף', תמיד היה ה' עמו, חקוק זכרונו לפני לבלתי יחטא לו, וזה בין בזמן העבר, שהיה יוסף איש מצליח ברום ההצלחה ושפע הטובה, וגם בקצה האחר, עתה בהיותו למס עובד בבית מי שהוא אדון לו, ורואה בעצמו בגדר עבד, שאין לך מדרגה שפלה ממנה, ועם כל זה קיים בעצמו ' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא' (תהילים קטז,יג) 'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא' וכו'' (שם ג-ד).
מכאן אתה למד – שזה לא פשוט שמישהו מאיתנו, שלא משנה להיכן הוא משתייך, ולאיזה מגזר או מגדר, בתוך תוכך אתה יודע, גם אם אתה אולי מצהיר בריש גלי, "אני לא מאמין באלוקים",!, או אמירות אחרות כגון: "מה הוא עשה בשבילי שאני יאמין בו"? קחו לרגע נשימה ותחשבו על האיש הזה יוסף הצדיק, שבכה כשנלקח למצרים בקברה של אמו, שלמה זה קורה לו, ואמו הרגיעתו שזה רצון הבורא, ולכן כשאדם עובד על כך בתוככי נשמתו, להבין שכל מה שקורה זה ה' יתברך, אולי קשה קצת לומר את זה בתקופות קשות, אבל העבודה הפנימית הנמצאת בנפשו של כל אדם, יכולה להוות גורם מחזק לכך, וזה יהפוך אצל האדם לסוכריה מתוקה שקצת תמתיק לו את החיים, שיש אחד שנמצא שם למעלה שהוא "שלך, ברא אותך, ובעיקר בשבילך....".
וברוח הימים הללו המתאפיינים בימי הודאה על הניסים הגדולים של חג החנוכה שכל כולו המהות של אמונת אומן בהקב"ה שנתן את הרבים ביד מעטים, ואת הטמאים ביד הצדיקים בואו ותשמעו סיפור (אוצר הסיפורים מועדים ח"א עמוד 637):
מספרת הרבנית ימימה מזרחי תחי': "הייתה לי תלמידה נשואה, מורה במקצועה שגרה בעיר תל אביב, וציפתה זמן רב לפרי בטן, אך לשווא, באחד הימים היא שמעה על ה'סגולה', והחליטה: "השנה אני משקיעה בחנוכיה", היא לקחה את כל משכורתה! הלכה לחנות "הצורפים", וקנתה חנוכיה מהודרת ביותר.
כאשר הגיעה הביתה עם ה'שלל', שאל אותה בעלה ותמה: "מהיכן הכסף לחנוכיה יפה שכזו?", היא הסבירה לו על הסגולה הגדולה. הם החלו להדליק את נרות החנוכה בחנוכיה המיוחדת והיקרה, והנס לא איחר לבוא... בתוך ימי החנוכה היא התבשרה שנפקדה וזכתה לתינוקת בריאה ומתוקה ב"ה".
וזה עיקר הנס והסוכריה הכי מתוקה של החג הקדוש הזה המשפיע לכל השנה כולה!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת כל חולי עמך בית ישראל!!
ובכללם לכל החטופים הנמצאים בעזה שיחזרו לביתם בריאים ושלמים!!
אמן ואמן!!
ולהבדיל לעילוי נשמתם של קדושי פרעות שמחת תורה התשפ"ד
