בחיים יש אפשרות להשקיע לטובת הטווח הקצר או לטובת הטווח הארוך, בטווח הקצר יש השקעת אנרגיה גדולה ועוצמתית שמגיעה מתוך חשק והתלהבות השמורים להתחדשות ולהתחלות חדשות.
אך אליה וקוץ בה. ברגע של חולשה רגעית, או לאחר זמן מועט החשק כבה ונפסק, וכך קשה לחבר פעולה לפעולה הבאה ולהגיע לתוצאה גדולה.
מי שעובד רק לפי התלהבות רגעית הפעולות והאנרגיות מתבזבזות למקומות הלא נכונים, בכל פעם הוא עושה משהו אחר לפי הלך הרוח ועסוק בעניינים שוליים ולא בליבת החיים עצמם.
עוד באתר:
לעומת זאת בטווח הארוך צריך להשקיע עקביות, כוח התמדה, סיכונים, תחושת מחויבות ואחריות שלעיתים דורשים לגלות כוחות נפש ואורך רוח. סוג של התאמצות שכלית.
זה גם ההבדל בין קטן לגדול, קטן דעתו 'קטועה' הוא משקיע תמיד לטובת הטווח הקצר. ועל כן קופץ ממשימה למשימה, רגש החשק נותן לו יכולת אך חוסר המחויבות פוגע בהשלמת המטרה.
עניינה של מידת היסוד הוא להבאת ולהרבות חיים בעולם, לנתב את כל הכוחות והאנרגיות ולהשקיע אותם במקומות הנכונים, שהכוחות הללו בעצמם יתנו חיים.
פיזור חיים והשקעת אנרגיות במקומות הלא נכונים כאלה שלא יוצרים פירות, או שאינם ממוסדים גורמים לאדם להתפזר ולא להיות ממוקד למטרה נעלית אחת.
דווקא יוסף שהוא כנגד מידת יסוד הוא 'המשביר לאחיו', מי שמודע ויודע הכין להשקיע את הכוחות, יש בו ברכה כזאת שמושפע ממנה גם לאחרים.
יוסף לא התבלבל הגם שהיה לבד בארץ מצרים, בבית פוטיפר, בבור, וגם כאשר עלה לגדולה.
עצבות וקבלת החולשה לאחר מכה קטנה, גורמים לאדם להתפזר ולהשקיע במקומות הלא נכונים בחיים, קבלת החולשה והרמת ידיים לאחר נפילה לא עוזרים לאדם אלא להפך.
זה כמעט מה שקרה ליוסף הצדיק:
במקום ליפול לייאוש, כעס על אחיו שמכרו אותו, או כעס עצמי על סיפור החלומות, הוא בחר לשתוק, לקבל את הדין באהבה ולעסוק בעזרה לאחרים, בבית האסורים ובבית המלוכה. יוסף תמיד שמר על עוז ועוצמה הגם שנפגע שוב ושוב, מאחיו, מפוטיפר אליו היה נאמן בכל מאודו, ומשר המשקים ששכח אותי.
לכן גם נקרא שמו יוסף, על שם ההוספה. על שם ריבוי השפע רק במקומות הטובים והנכונים כאלו שיעשו בעצמם פירות.
מסיבה זו כותב האר"י הקדוש כי קרבן מוסף של שבת קדוש היא כנגד יוסף הצדיק. ולכן תוספת כבוד שבת או תוספת קבלת מבעוד יום היא כנגד מידת יוסף-יסוד. (רבי צדוק הכהן מלובלין פרשת נח)
בחיים יש אפשרויות שונות של השקעה בגשמיות וברוחניות, לעיתים מתוך הכרח, לחץ, וסיבות חיצוניות אדם משקיע את כוחותיו בדרכים שנותנות מענה רק לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. וחבל שכך.
היהדות מלמדת אותנו להיות ממוקדים ולא לבזבז אנרגיות במקומות הלא נכונים, אלא רק במקומות שהטוב משפיע ומטביע חותם. דרך חיים של הטווח הארוך לא נעצרים בגלל פגיעה רגעית.
האמונה נותנת לנו את יציבות יכולת להתמקד בהוספת חיים ולא להתפזר מרעשי רקע, זוהי מידת היסוד.
