נגיד והייתם עושים סקר ברחוב מטעם המכון לחקר האנושות בישראל, ושואלים את השאלה הבאה:
"תגיד, איך עובר עליך הימים הלא טובים שלך"?
חלקם יענו, "עדיף שלא תדע"…
עוד באתר:
"למה אתה שואל"?
"דכאון…אין סופי"…
כל אחד ותשובותיו הרבגוניות לאין סוף…
ואם הייתם פוגשים אדם אחר שהיה עונה לכם על שאלתכם בצורה כזו:
"אני מתכונן כראוי למנוע כמה שפחות ימים רעים"!!!
"מה אתה… עושה"? אנחנו נשאל אותו..
"עוסק במצוות ובמעשים טובים, מחפש בנרות אנשים שאוכל להיות איתם בקשר קבוע יום יומי, על מנת לגמול חסד ישיר..".
לכאורה מה יותר טוב מזה?
הבה ונפתח יחד את פרשת השבוע ונראה את עצתו של יוסף הצדיק לפרעה: (בראשית מא,לה):
"וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ"
לפתוח מחסנים…
ולהתחיל למלאות..
בואו ותשמעו את ביאורו הנפלא של ר' נתן מברסלב (ליקוטי הלכות בציעת הפת הלכה ה' אות מ'):
"ויצברו בר, על כן נתן עצה, וכו', והיה האוכל לפיקדון", היינו שיוסף הצדיק נותן עצה לכל מי שרוצה לחוס על נפשו, שיקבץ את כל אוכל שבע השנים הטובות וכו', היינו בעת שמתעורר איזה טוב בהאדם שהוא מבחינת שבע שני השבע, אזי יזדרז תכף לצבור ולאכול אוסף השנים הטובות שיהיה אצלו לפיקדון לימי רעב, היינו שימהר לחטוף תורה ותפילה ומעשים טובים, כל מה שיוכל בעת הטובה, כדי שיהיה לו לפיקדון לימי הרעב חס ושלום, שהם בחינת ה"ימי רע", שצריכין לעבור על האדם, שאז יוכל להחיות את עצמו בטוב שקיבץ בתחילה בימי נעוריו.
כל מעשה נתפס..
בין אם זה מעשה של טוב ובין אם זה מעשה של רע..
דומה הדבר לארנק, יש פעמים שנכנס לך מטבע של 10 שקלים בשקלים בודדים, ואז "אתה לא אוהב עודף", או שנכנס לך שטר אחד כחול של 200', לפעמים זה טוב לך ולפעמים זה רע לך..
כמו המשפט הידוע של ר"ת: : "ימי האהבה וימי השנאה"!
ומה זה יכול לעשות?
בואו ותשמעו סיפור שהתגלגל לידינו (מגזין חב"ד):
מספר הרב מענדי חביב, מפקד זק"א שפלה, וחובש מד"א בכיר שהוזעק לאיזור הדרום מיד עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
"לצד הזוועות הנוראיות שראיתי בעיניי וטיפלתי בהן מאז אותו חג שמחת תורה, שמעתי ואף הייתי עד לניסים רבים המוכיחים כיצד גם בתוך התופת האיומה לא עזב הקב"ה את בניו, אלא היה איתם יד ביד.
אספר על אחד הניסים, אחד מני רבים, ששמעתי מגוף ראשון.
בשבוע שעבר, הגעתי לדרום על מנת לעשות סיור שחזור של המקומות בהם היינו ומה עשינו שם. בהיותי שם פגשתי בחור שסיפר לי שהוא היה בין החוגגים במסיבה שהפכה לזירת טבח אחת גדולה, ביחד עם אמא של חבר שלו וחבר נוסף שלו שנרצח.
בשלב מסוים, הוא והחבר שלו ברחו מפני היריות שהגיעו מכל מקום אל אחת המיגוניות שהיו פזורות באיזור.
הוא שאל אותי האם אני הייתי בין מתנדבי זק"א שטיפלו במיגונית הזו לתוכה השליכו המחבלים רימונים?
השבתי לו כי אכן הייתי בין אלה שטיפלו באותה מיגונית. בהזדמנות זו ביקשתי לשמוע ממנו את סיפור ההצלה שלו מאותה התופת.
"כשהתחלנו לשמוע את צרורות הירי של המחבלים שהגיעו בו זמנית מכמה כיוונים שונים, אני וחברי החלטנו לברוח לתוך מיגונית בטון שהייתה שם. היא אמנם נועדה למחסה מפני מטחי טילים, אך קיווינו שזה יעזור גם הפעם.
כמה דקות לאחר מכן החלטתי שהמיגונית לא תעזור לו במקרה הזה, שכן המחבלים מגיעים רגלית. קיבלתי אפוא את ההחלטה שלמעשה הצילה את חיי.
אחרי כמה דקות יצאתי מהמיגונית והתחלתי לרוץ בריצה מהירה במטרה לברוח ממקור הירי. בשלב זה המחבלים החלו לירות לעברי, עד שהפלתי את עצמי לתוך תעלה שהייתה בצד הדרך, שם החלטתי להסתתר מפני הירי. בגלל העומק היחסי שלה, היא הייתה בטוחה.
בשלב מסוים התחלתי לשמוע כיצד המחבלים מתקרבים לאזור בו התחבאתי. הבנתי שהסכנה מתקרב, והחלטתי לקום ממקום המסתור ולצאת בריצת בריחה מהירה.
במהלך הריצה נתקלתי בחוליות מחבלים נוספות שהגיעו מכיוונים נוספים. הללו החלו לבצע לעברי ירי, אש צולבת במטרה לפגוע בי, אבל בניסי ניסים, הצלחתי לחמוק מכל החוליות הרצחניות שניסו לפגוע בי ולהגיע למקום מבטחים. כך ניצלו חיי".
אותו בחור – ממשיך הרב חביב לספר – המשיך וגולל באוזניי את סיפורו המרתק:
"בשגרת הימים, אני קם כל בוקר השכם בבוקר, ויוצא מהבית מוקדם מהבית כדי להפעיל קו של חלוקת פיתות לנזקקים בעיר שלנו, כדי שיהיה להם מה לאכול. את הקו הזה אני מפעיל בעזרת רב בעיר שלנו שמסייע לי בעניין.
"שבועיים לפני הטבח בשמחת תורה, קיבלתי בשעת בוקר מוקדמת שיחת טלפון מאותו רב. התפלאתי מאוד ושאלתי את הרב מדוע הוא מתקשר בשעה כל – כך מוקדמת? האם קרה משהו?
הרב התנצל ואמר שלא קרה שום דבר דחוף. 'מצאתי לנכון להתקשר אליך לאחר שחלמתי עליך בלילה'.
'חלמת עלי?' התפלא הבחור בשיחה. 'מה כבר יכולת לחלום'?
הרב החל לספר לו, כי בחלומו ראה כיצד מיודענו רץ בין פרדסי עצים בעודו מנסה לברוח מידי מחבלים המנסים לפגוע בו… בחלומו הרגיש כי הזכות של חלוקת קו הפיתות שהוא מפעיל מידי בוקר לנזקקים, היא זו שעמדה לו להינצל מידי המחבלים הארורים.
זה היה החלום שחלם הרב.
מיודענו הבחור לא התרגש כל כך מהחלום, ורק הודה לרב על כך ששיתף אותו בסיפור החלום, ובזה נגמר העניין.
"באותו בוקר של שמחת תורה, באותם רגעים בהם ברחתי מידי המחבלים, חלפה במוחי מחשבה מהירה, כי הרב חלם בדיוק את מה שעתיד להתרחש איתו, וכיצד ינצל מאותם מחבלים ארורים"…
הבחור סיים את סיפורו בדמעות: "עכשיו, כשאני מסתכל אחורה ומשחזר את מה שעברתי – מאז החלום ועד נס ההצלה שלי – אין לי כל ספק שניצלתי מהתופת הנוראה בה הייתי, המקום בו נרצחו מאות יהודים, אך ורק בזכות קו הפיתות שאני מפעיל".
מסיים הרב חביב את סיפורו: "כאן אנחנו יכולים לראות כמה דברים שאנו עושים שיכולים להיראות לנו כדברים קטנים 'על הדרך', אך הם אלו שיכולים להיות אלו שישמשו לנו כסנגור בזמן דין".
מעשים טובים מליצים עלינו יושר גם באמצע הדרך של החיים!!!
נזכור את זה תמיד!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת כל החולים והפצועים ממלחמת "חרבות ברזל" הי"ו.
וכן להבדיל לעילוי נשמת כל חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות בעזה
ת.נ.צ.ב.ה
