הטור של חיים ולדר: תתפלאו, אבל ישנם אנשים.

1.
תתפלאו, אבל יש אנשים שמשלמים דוחו"ת בזמן.

זה לא יאומן אבל ברגע שהדו"ח מגיע, הם הולכים איתו לדואר לשלם, כן המקום הזה שאף אחד לא הולך אליו אלא אם כן יש לו פתק שמודיע לו כי ממתינה לו חבילה, ואז הוא הולך בבקריאה השניה כמובן וגם זה רק מסקרנות ושביב תקווה שסוף סוף שלחו לו משהו , כדי לגלות שמדובר בדו"ח…

האנשים משלמים דוחות בזמן, אינם מקבלים התראות אינם מקבילם עיקולים ואף אחד לא דפק להם בדלת להודיע להם שאם לא ישלמו את תשע מאות השקלים (100 ש"ח על הדו"ח והשאר הוצאות גביה וכפלי קנס), יקחו לו את השולחן במטבח.
אגב הם בחיים לא ייקחו את השולחן במטבח, הם ממש לא צריכים אותו ולא יקבלו עליו עשרים שקל. הם סתם באים להטריד ולהפחיד. כשאנשים תפסו את זה העיריות החלו פשוט להיכנס לנו לחשבון הבנק ולקחת את הכסף, ובדרך להושדיע לכל מי שבא איתנו במגע מסחרי ש"פלוני חשבונותיו מעוקלים" הכל בגלל איזה 400 שקל על חנייה כחול לבן בלי כרטיס בנס ציונה.
אז כן, יש אנשים שכל זה לא מוכר להם כי הם משלמים דוחו"ת על ההתחלה, אבל מדוע יש לי תחושה שהאנשים הללו בכלל לא מקבלים דוחו"ת?

2.
תתפלאו אבל יש אנשים שמגיעים לשמחות בזמן.

כשמגיעה ההזמנה הם רושמים אצלם בפנקס שיש חתונה באולמי ארמונות הנסיך בתאריך כלשהו ובשעה כלשהי. וכשהם כותבים זאת הם ממש מתכוונים לזה.

הם יצאו מחיפה (נודניקים, אל תתחילו לנחש כעת על מי אני רומז כאן…) בשעה ארבע כי בהזמנה כתוב חופה בשש בדיוק. הם לא רוצים לאחר לחופה, ולא בגלל שהם מתכננים לקבל ברכה (ראו סעיף 3), הם פשוט רוצים להיות שם, כי כ ו ל ם רוצים להיות שם, אבל בעוד כולם יודעים שאין סיכוי שבכלל יתחילו את כתיבת הכתובה לפני רבע לשמונה, הרי שאותם יחידים לא מוכנים להפנים את העובדה ששמחות בחיים לא מתחילות בזמן. בעיקר לא באיזורי בני ברק וירושלים. ואולי הזמן הוא זה שאינו מתחיל עם החתונות. לא חשוב. מבחינתם הם יגיעו לאולם, כשעדיין לא הדליקו את האורות. ועם השנים גילו את כל הסודות שאולמי השמחות היו רוצים להסתיר. אתם לא הייתם רוצים לראות אולם יוקרתי לפני שהמלצרים הניחו את המפות על השולחנות, וטלא הייתם רוצים לדעת על מארגזי תפוזים וקרטונים דלוחים בנוי הכסא ה מה-זה-מפואר של הכלה. הם יודעים. הכל.

הם שנים מגיעים לשמחות מוקדם, והאמת שבשלב כלשהו הם יודעים את כל מה שסיפרנו לכם הרגע, שאין סיכוי שהחתונה הזו או כל חתונה אחרת תתחיל בזמן, אבל מכיון שכולם התרגלו שהם מגיעים בזמן, כלומר לפני הזמן, הם חוששים שבעלי השמחה יעלבו אם יגיעו אחרי הזמן, כלומר בזמן.

3.
תתפלאו אבל יש אנשים שלא אוהבים כיבודים.

כשאני אומר לכם לא אוהבים כיבודים, זה אומר שום כיבודים. לא "ברכא אחריתא" לא ברכה בכלל, לא זימון, ולא קריאת הכתובה. לא סנדקאות, לא כיסא של אליהו, לא מהכיסא ואפילו לא "חיקא". זה לא רק בשמחות. גם בבית כנסת. לא שלישי, לא מפטיר, לא בעל תפילה, ולא פסוקי דזמרה.

יש בהם אנשים שהולכים עם זה כמה צעדים קדימה. הם לא רק מסתפקים בלא לאהוב כיבודים, אלא הם בבחינת "סרבני כיבודים". זה אומר שאם בטעות הבחור הזעצער שמקריא את הכיבודים (אגב, מהם צומחים פוליטיקאים, נואמים עסקנים וכו') החליט להכריז "ר'…. מכובד בחיקה רביעיס". הבן אדם פשוט יצעד ויעזוב את המקום בהפגנתיות גם אם מדובר בברית של נכדו, ולא משנה לו שכל הציבור בטוח במאת האחוזים שהסתלקותו של הנ"ל נובעת מעלבון ומחאה שלא נתנו לו כיסא של אליהו… אבל אותם אנשים נדירים, כל כך בורחים מכיבודים, שלא איכפת להם אפילו שיאשימו אותם שהם רודפים אחר כיבודים…

4.
תתפלאו אבל יש אנשים שאין להם חשבון בנק.

זה נראה לכם הזוי, מופרך, או כל מילת אי אמון שקיימת, אבל בפירוש ישנם אנשים כאלה. הם לא רבים אבל קיימים.
אני מכיר אחד כזה באופן אישי. הוא חיתן למעלה מעשרה ילדים ונתן לכולם דירות בעיר מרכזית ויקרה כל זאת למרות שאין לו חשבון בנק. בעצם, אולי ב ג ל ל שאין לו חשבון בנק…

לא אחשוף את פרטי עיסוקו, אבל הבן אדם הצליח להקים עסק לא רע על בסיס מזומן. מכיוון שאין לו חשבון, אין לו גם צקים ולא אשראי. השראי שלו זה האמון. כשהוא רוכש סחורה הוא רושם על נייר כמה הוא חייב ונותן לסיטונאי, ובזמן שנקבע הוא יבוא כמו שעון לשלם…

הוא לא משלם עמלות ולא משלם ריבית ולא חי אפילו שקל ממה שיש לו. להפך, מכל עשרה שקלים שהוא מרויח הוא ייקח שקל למחייתו והשאר הוא יחסוך…

איפה יחסוך… טוב נו זה סיפור בפני עצמו, לעולם ישליש נכסיו… שליש הוא מפקיד בגמחי"ם שליש הוא מלווה בעצמו ושליש הוא משקיע בקרקע.

אגב קרקע אין שום דבר הרשום על שמו ויש המון דברים שהיו יכולים להיות רשומים… מבחינת השלטונות האיש הזה אינהו קיים, לא גר בשום מקום, ולא בטוח שנעשה שימוש בתעודת הזהות שלו. את כל עניני הביטוח לאומי מנוהלים ע"ש אשתו בבנק הדואר (בנק שאינו מאפשר חריגה), ופרט לזה אין שום תנועה בשום מקום על בני המשפחה.

בעולם של היום בו כל צעד מתועד עין רואה ואוזן שומעת וכל תנועה בחשבונותיך בספר נכתבים… ואם לא די בזה העולם הולך לכיוון תעודת זהות ביומטרית שתמחוק לעולמים את היכולת של מי שמתפתה לקחת אותה, לפרטיות אף לרגע אחד עד סוף חייו, חייבי לדעת שעיש, יש בני אדם כאלה שהצליחו לבנות חיים, ואגב, לא רעים בכלל, מתחת לרדאר שסורק הכל וגם נוטל חומש רבע ומחצית מכל פרוטה שיש ביד הבריות…

5.
תתפלאו אבל יש אנשים ש…

הולכים לישון בתשע, לא נמצאים במינוס, לא מחזיקים סלולארי, מחזירים טלפונים לכולם, שאין להם קשרים, שלא קונים סלטים אלא מכינים לבד, שלא אוהבים להצטלם, שלא נגעו מימיהם במחשב, שעושים בר מצווה במניין, בבית, שאינם יודעים מיהו ראש הממשלה (אמיתי), שלא יצאו מירושלים, שאומרים להם "שמעת מה קרה? והם אומרים "לא" וממשיכים בעיסוקיהם בלי לשאול "מה קרה???", שלא מתווכחים אף פעם, עם אף אחד, שלא אוכלים מחוץ לבית, שמשלמים תמיד יותר ממה שסיכמו מראש, שלא מתאכזבים מכלום, שמפרגנים לכולם, שלא נגעו מעולם בסיגריה, שמעולם לא הוציאו דבר שקר מפיהם, שאוכלים בדיוק מה שהם צריכים ולא פירור אחד יותר שנותנים יותר מחומש לצדקה, , שמאמינים לכל מה שאומרים להם, שלא מעירים לאיש, שלא דואגים, שאין להם דימיון, שלא קוראים עיתונים, גם לא את הטור הזה, על אנשים שכמותם.