79 שנים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ציינה אתמול (יום ד') הנציבות האירופית את יום השואה הבינלאומי. ליד הגלעד לזכר הקורבנות בכניסה הראשית לבית מועצת אירופה בשטרסבורג נשאו דברים המזכיר הכללי של המועצה מריה בצ'נוביץ בוריץ' וראש ממשלת ליכטנשטיין דניאל ריש.
בטקס השתתפו נציגי 47 המדינות החברות בנציבות האירופית שגרירים ומשקיפים ממדינות נוספות בראשות נשיא האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה תיאודורוס רוספולוס לצד נציגים מהעולם היהודי בראשות רבה של שטרסבורג והריין התחתון הרה"ג רבי אברהם ווייל, שגריר ישראל לארגונים הבינלאומיים חיים אסרף, מוריס דהאן נשיא הקונסיסטואר בשטרסבורג וחבל הריין, רבה של קהילת 'חמדת שלמה' בשטרסבורג הרב מנדיל סממה ויו"ר הברית הבינלאומית לזכרון השואה ויועצת ראש ממשלת קרואטיה שרה לוסטיג, בתו של מפיק הסרט 'רשימת שינדלר' ברונו לוסטיג. הטקס נחתם בדקת דומייה לזכר קורבנות השואה והנחת זרים.
"את האנטישמיות הגדירו כ"שנאת עולם לעם עולם" – אמר הרב קורסיה, כי היא לא תלויה בדבר, לא תלויה בזמן ונסיבות, היא עובדה קיימת. האנטישמיות הלכה עם היהודים כמו צל, איפה שהיו יהודים, היתה השנאה. הפילוסוף הצרפתי הנודע סארטר קבע כי האנטישמיות שייכת למחלקת המצבים ולא למחלקת הדעות, ועם מצב אי אפשר לנהל דיון! הביטוי הנורא ביותר של האנטישמיות היתה השואה. הרוע המזוקק, האדם שאיבד צלם אנוש, יצא למסע השמדה מתוכנן של השמדת עם, ג'נוסייד. כמו המפלצות, חיות האדם, שיצאו לטבח מחריד של אנשים בגבולה הדרומי של ארץ ישראל וחטפו אנשים נשים וטף, כדי שיהיה להם במי להתעלל. אז, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, הם שרפו בקרמטוריום, היום הם בישלו ילדים בתנורים של הבתים אליהם פלשו ותיעדו במצלמות את זוועותיהם. אז העולם שתק, וגם היום לא כולם הזדעזעו, לא כולם גינו. הרשע והפשע קבלנו הסכמה שבשתיקה. אפילו ארגוני הנשים שידעו מה עוללו בני השטן לחטופות, מילאו פיהם מים. השקט הזה מחריש אוזנים, אני מאשים!".
עוד באתר:
"זיכרון אירוע שהתרחש בעבר הוא תמיד תמרור אזהרה – "לעולם לא עוד". אבל מהר מאוד התברר שגודלה של זוועה ועוצמתה, איננה בהכרח ערובה לזכרון. יותר מידי אנשים מעדיפים להכחיש, כדי שלא לעלות את עצמם ואת בני עמם, באש של זיכרון ואשמה. וככל שחלף הזמן, קמו מכחישי שואה רבים, כולל באקדמיה הנאורה, כדי לתלוש דפים מספר ההיסטוריה של האנושות. המגמה הזו הלכה והתעצמה במשך השנים, באירועי ה-7 באוקטובר, זה לקח ימים ספורים עד שהקורבנות הפכו לנאשמים והנרדפים לרודפים. אפילו בבית הדין הבינלאומי לצדק התנהלה הצגה משפטית אבסורדית: ישראל המדממת שיצאה להגן על עצמה, נתבעה באופן הזוי על רצח עם".
הרב קורסיה הוסיף כי "כאן המקום להעלות על נס את פועלו של ד"ר גרמן זכרייב – יוזם ומייסד "יום השחרור וההצלה". יום יחודי זה שמצויין מידי שנה בעשרות מדינות ובמעמד ראשיהן, עשוי להיות אמירה נחוצה וזעקה מתבקשת, בעולם שמלא במשכיחים ושוכחים. ד"ר זכרייב שמשקיע מהונו ואונו כדי להנציח את נצחון הטוב על הרע, התגברות הישע על הפשע, ודחיית החושך ע"י האור, ע"י פעילויות פומביות והצהרתיות של תודה לבורא העולם ותודה לכל הממשלות וחיילי בנות הברית שהיו שליחיו ושותפיו להדברת חיילי האכזריות והשפל האנושי, בנה מגדלור מצפוני מאיר שבראשו שעון מעורר והוא מצלצל ומהבהב: אל תשכחו, הרוע עדין כאן!.
"אנטון צ'כוב – הסופר והמחזאי הנודע אמר ש"אם המערכה הראשונה תלית אקדח על הקיר, אזי המערכה הבאה הוא אמור לירות ואם לא, אל תשים אותו שם"! השנאה והרוע כותבים את ההסטוריה כעלילה אחת מתמשכת. האקדח היה על הקיר וגם הכתובת היתה על הקיר. כי מי שנותן לעולם לשכוח ולהשכיח מה האקדח הזה עושה, היה צריך לדעת שבמערכה הבאה הוא אמור לירות ולהעלות עשן. מי שלא הידהד את השואה והדביר את הרשע, קיבל אותה בתפאורה אחרת ב-7 באוקטובר. האקדח הזה עדין מעשן ועלינו לעשות הכל, כדי שהמערכה הזו, תהיה המערכה האחרונה בתסריט האימה של שנאת עולם לעם עולם. ההסטוריה נכתבת תמיד מנקודת מבטם של המנצחים, והמנצחים חייבים להיות אנחנו, כולנו, הצד הטוב של העולם!
את משאו המרגש סיים הרב קורסיה בקריאה לנציגי מדינות העולם: "מכאן עלינו לזעוק בגרון ניחר: לא עוד! לא לאנטישמיות הגואה, לא לרוע, לא לאכזריות, לא לשפיכות דם, ומנגד: כן לאחוות עמים, כן לסובלנות, כן לשלום, כן לרוח האדם שנברא בצלם. אין ספק שאמירה כזו שתצא מהאיחוד האירופי תהיה קרן אור גדולה לעם היהודי ולאנושות כולה ,בתוך חשכת התקופה".
