השבוע, אני רוצה לשתף אתכם במייל מרתק שהגיע בשבוע שעבר ביום שלישי,
ביקשתי רשות מהמאזינה לשתף והיא הסכימה בעילום שם.
וכך כותבת המאזינה מילה במילה מתוך ההודעה.
עוד באתר:
לכבוד רדיו קול חי ולרב אריה אטינגר, אני רוצה לשתף בחוויה מעניינת שעברתי אתמול בערב
אני חייבת לפרוק את הסיפור המדהים הזה, וגם להוקיר טובה,
הרב סיפר בתוכנית על אישה שנקרעת בין בעלה לבין אמא שלה ולא יודעת בקול מי לשמוע, שאלתם אותה היכן הקול שלה בתוך כל הסיפור הזה, והבאתם סיפור מעניין בהקשר לזה, אני מבקשת לספר סיפור שקרה לי בתוך כל הדברים האלו,
אתמול בערב (היא מתכוונת לשבוע שעבר ביום שני) התבשרנו שאחותי עומדת לסגור ווארט והורי ביקשו שנהיה ערוכים להתארגן בהמשך הערב להגיע אליהם לשתות לחיים,
האזינו>>>
לפני שאמשיך בסיפורי חשוב שהרב יבין, "בעלי מגיע מרקע שונה לחלוטין מהרקע שאני גדלתי עליו. אני גדלתי בבית שבו תורה, יראת שמים וקדושה זה הכל. אבל בעלי בהתאם לרקע שממנו הגיע מתנהל בצורה פתוחה ומשוחררת, נהנה מהחיים, מבלה ועושה כסף. ואני מוצאת את עצמי נשארת כל הזמן בין הפטיש לסדן עם תסכולים, בלבול והמון סימני שאלה.
בעלי רוצה לצאת לבילויים, ואני רוצה להשקיע בבית, להתפלל, להכין חלות לשבת ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה וכל פעם מחדש אני נקרעת בין "אשה כשרה העושה רצון בעלה" לבין המצפון שלי שאומר לי "לא לשם כך באנו לעולם…"
אותו הסיפור בדיוק קורה לי גם בנושא בגדים, בעלי רוצה שאתלבש בצורה שמנוגדת לכללים שעליהם חונכתי. ואני נקרעת שוב ושוב ומתבלבלת, מוצאת את עצמי קונה בגדים לפי טעמו של בעלי, הוא שמח ומרוצה אבל אני מרגישה בתוך הבגד כלואה בתוך איזה כלוב, הכלוב הזה הוא אני עצמי.
בחזרה לאתמול, כשהורי התקשרו שניקח בחשבון שאחותי עומדת לסגור ווארט ושנהיה ערוכים להתארגן בהמשך הערב לבוא לשתות לחיים, מצאתי את עצמי שוב בבלגן הזה האם להתלבש כמו שבעלי רוצה או כמו שחונכתי בבית הורי, בפרט שאני אמורה להגיע אליהם עם הבגדים האלו והאתגר כפול ומכופל, בסוף התלבשתי לפי טעמו של בעלי, ראיתי בחוש איך שהוא מאושר וזה עשה לי ממש טוב, אבל לאחר עשרים דקות פתאום נזכרתי שבעצם עוד מעט אגיע לבית הורי ושם ארגיש דברים אחרים ופשוט תקפו אותי פחדים, הרגשתי שאני לא מסוגלת לפגוש ככה את בני משפחתי, לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי,
מצאתי את עצמי מתקשרת לרב ושואלת מה עלי לעשות, הרב פסק באופן נחרץ שמחובתי לנהוג על פי הוראותיו של בעלי. יצאתי שמחה ומחוזקת ואפילו נהניתי מהבגדים היפים,
אבל אחרי בערך חצי שעה שוב תקפו אותי פחדים והחלטתי להתקשר לרב נוסף, הרב השני אמר לי דברים הפוכים לגמרי: "אסור לך לשנות מהמסורת שגדלת עליה!" הרגשתי שאני פשוט משתגעת מבלבול, הסבל הזה גמר אותי!"
ואז הגיעה השעה 11.00 בלילה, עדיין ממתינים מההורים לטלפון המיוחל, והנה אני מתחילה לשמוע את התוכנית של הרב ברדיו 'קול חי' – 'בית נאמן',
ואז הרב פותח את התוכנית על אותה אשה שלא יודעת אם לשמוע בקול בעלה או בקול אמא שלה, הרגשתי כמו בת קול שיוצאת ואומרת לי זה בשבילך תקשיבי חזק, התובנות שהגעתי אליהם בעקבות הדברים היו כמים קרים לנפש עייפה, פתאום הבנתי כמה אני לא קיימת בתוך כל הסיפור הזה, מה יעזור לשאול את הרב הזה ואת הרב הזה אם אני מלאה בספיקות ולא יודעת מה אני רוצה, אני לא חושבת שיש מצווה כזו בתורה שאשה תמחק את עצמה, פעם ראשונה מצאתי שואלת את עצמי מה נכון לי לעשות, מה אני ארגיש, מה טוב לי וכו',
הכי מעניין היה שככל שהייתי יותר ברורה עם עצמי בבגד שאותו אני רוצה ללבוש כך גם בעלי יותר קיבל את העמדה שלי, הבנתי שבעצם כל הספקות שיש לי תמיד הם אלו שגם מאפשרים לבעלי יותר ויותר ללחוץ לרצונות והצרכים שלו,
וכאן אני רוצה לסיים את הסיפור, בסוף ההורים לא קראו לנו, השידוך ירד, ווארט בטח שלא היה באותו לילה, אבל אני הרגשתי שקיבלתי הארה ומתנה משמים, פתאום הבנתי את המשמעות של 'בשבילי נברא העולם', בעצם כל מה שהסתובב שם סביב אחותי היה בשבילי ולמעני להתקדם בעוד שלב ונדבך בחיים, ללמוד לשמוע ולהכיר את הקול הפנימי העצמי שלי.
וכאן אני מסיימת, שוב תודה רבה על התוכנית המחכימה, הייתי חייבת לשתף את זה, ושהרב ימשיך לזכות את עם ישראל.
עד כאן הסיפור השבועי שלנו ואני חושב שלא צריך להוסיף עוד מילה אחת, ורק להודות למאזינה על הדברים שכתבה.
