האזינו>>>
השבוע כשעברתי על הפרשה,תורצו לי קושיות מפרשת בראשית.
בפרשת בראשית התורה מספרת את סיפור יצירתה של חוה,
"ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"
האשה -חוה נבראה כדי להיות לאדם לעזר.
האשה עוזרת לאיש.
עוד באתר:
על איזה עזר מדובר ?
במה האשה צריכה לעזור לאיש ?
קשה להניח שהעזרה שלה נזקק האיש היא הכנת מאכלים או כיבוס בגדים,
וכי לשם כך יש צורך בבריאה חדשה כדוגמת האשה בעולם ??
בהמשך לאחר חטא עץ הדעת,פונה הקב"ה לאדם הראשון,
"..המן העץ אשר צויתך לבלתי אכל ממנו אכלת ?
ואדם הראשון עונה
"ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל"
כיצד ניתן להבין את תשובתו של אדם, וכי זו תשובה ??
האם זו לא נראית ככפיות טובה ??
האם הוא אינו בעל בחירה,כך שמטיל את האשמה על חוה ??
בפרשת השבוע התורה מספרת,
"ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצבאת אשר צבאו פתח אהל מעד."
את הכיור עשו מהמראות שאותן הביאו הנשים ממצרים.
המדרש תנחומא מרחיב ומביא,
שבנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עזבו מלהביא למלאכת המשכן לנדבתו.
היה משה מואס בהם מפני שעשויין ליצר הרע. אמר לו הקב״ה: קבל, כי אילו חביבין עלי מן הכל,שעל ידיהם העמידו נשים הללו צבאות רבות במצרים.
המדרש ממשיך ומביא כיצד בנות ישראל התאמצו כדי להמשיך את הדורות הבאים.
השאלה היא איך ?
כיצד בתוך אותו שיעבוד נורא,יש להן את הכח להמשיך את הדורות הבאים ?
להביא דור נוסף לתוך אותו שיעבוד ?
מהיכן הכח להמשיך להתעקש..כשסופו של השעבוד לא נראה באופק ??
סבתא ז"ל בימי השואה האיומים חוותה על בשרה את אימי המחנות הידועים לשמצה אושוויץ וברגן בלזן.
באושוויץ היא פגשה בשתי בנות דודותיה,מה שהיוה מעט נחמה בתוך הגהנום.
וכך סיפרה לנו אחת מהבנות דודות,
זה היה בערב תשעה באב,ערב תשעה באב בתוך המחנה.
התכנסנו לנו יחד,ואני העליתי את אשר על ליבי.
מחר,כך אמרתי,יחול תשעה באב.
לנו לא נשאר כלום,כולם עלו בסערה בעשן המשרפות
אבל...עלינו לשמור על המסורת,על מה שחונכנו בבית אבא
אז מחר כולנו צמות.
אבל סבתא שלך,,נעמדה...הסתכלה על כולנו ואמרה :
'מחר כולנו אוכלות,הרי זו סכנת נפשות,פיקוח נפש של ממש .
חייבים לאכול גם בתשעה באב'.
כשהסתיימה המלחמה והמחנה שוחרר,הגיעו משאיות עם אוכל.
הוציאו מהמשאיות קופסאות עם בשר משומר וחילקו לכולנו.
גם אנחנו לקחנו.
אבל...לפני שהספקנו לאכול,סבתא שלך כינסה אותנו ואמרה :
' אתן זוכרות את תשעה באב ? אז אמרתי לכן שחייבים לאכול כי היינו במצב של פיקוח נפש.
אבל עכשיו,הרי שוחררנו,
כעת זה לא מצב של פיקוח נפש,אז נאכל בשר טריפה ??'
כולנו זרקנו את את אותן קופסאות המלאות בבשר.
ושוב...מהיכן הכח ??
בברכות השחר הנשים מברכות "שעשני כרצונו".
הנשים מעצם ברייתם קרובים יותר בהרגשתם הרוחנית - " שעשני כרצונו".
האשה נבראה כשהתקוה היא חלק מאישיותה.
לא התקוה במובנה הפשוט,שעוד מעט יהיה לי טוב,שעוד מעט אני אצא מהשעבוד
אלא במובן היותר עמוק, שגם אם אני לא אצא ואף עם בניי לא יצאו,עדיין נכדיי או ניניי יצאו.
יש משמעות למה שאעשה היום אף אם התוצאה תהיה בעוד שנים רבות.
התקוה היא האמונה הברורה בבורא עולם,שאף כשאני לא רואה ואולי לא אראה,עדיין..בודאי שהדברים יתממשו לבסוף כי יש מנהיג ובורא לעולם.
התקוה היא הידיעה הברורה שהכל מושגח מאיתו יתברך.
המשימה שלי היא לעשות את שלי כעת ומתי שהוא בודאי שיהיה טוב.
התקוה היא היכולת לראות למרחקים.
אותן מראות היוו את הסמל לאותה תקוה.
את אותן מראות הן מביאות למשכן כי אכן תקוותן ניצחה
בזכות אותה תקוה שלא כבתה בזכות אותה ראיה למרחוק,יכלו לעמוד עם ישראל ולבנות משכן.
זוכרים עדיין את הקושיות מפרשת בראשית ??
עזר כנגדו הכונה לאותו
כח של תקוה שחודר את ההסתר של המציאות ומציב את האדם במקום הנכון.
"אשתי זו ביתי" נאמר בחז"ל.
האשה נותנת את היציבות והעמידה במקום הנכון במבחינה רוחנית.
כשאדם הראשון אומר " האשה אשר נתת עמדי .." הכונה היא
שהרי היא כאן כדי לעזור לי להיות במקום הנכון
והיא זו שגרמה לי לחטוא
כמו הספן שטועה בדרכו משום שהמצפן שקיבל לא הראה לו את הכיוון הנכון.
לאשה יש את הכח לחדור מעבר להסתרת המציאות ולראות את המציאות האמיתית.
להערות והארות אפשר במייל
[email protected]
