כשמלכי היתה בכתה ד', הכל התחיל. ביום מן הימים היא שבה לביתה כשהילקוט על גבה, ולתדהמתה הדלת היתה נעולה. היא דפקה ודפקה, אבל אף אחד לא היה בבית כדי לפתוח לה. אחת השכנות הזמינה אותה לביתה, ובהמשך התברר לה שאמה מיהרה לבית החולים אליו הובהל אביה.
הוא היה מורה בתלמוד תורה, האבא, פרנס את המשפחה הקטנה בכבוד. לא הרוויח יותר מדי אבל זה הספיק כדי לממן את ההוצאות הבסיסיות והנצרכות ביותר.
באותו יום הוא התמוטט, הבהילו אותו באמבולנס לבית החולים ובמקביל הוזעקה רעייתו, אמא של מלכי, כדי לשהות לצדו בבית החולים. מאז שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה.
עוד באתר:
אבא שוחרר כשהוא חיוור וחלוש. הוא חייך באושר כשראה אותה: "כמה גדלת בתוך שבועיים", אמר, היא זוכרת את המילים הללו עד היום. "שתמיד תמשיכי לגדול ככה", איחל לה בעיניים בורקות.
היא הרגישה שהוא גאה בה, בבתו הגדולה. הוא ממש שמח שהתפתחה וגדלה, והיא שמחה שהוא סוף סוף חזר הביתה.
רוצים לעזור לכלה היתומה? אל תהססו, היכנסו כעת >>>
אבל היא לא ידעה שהסיוט הגדול רק התחיל. הכאבים, דמעות הכאב, הנסיעות התכופות לבית החולים, השערות שנשרו והמראה האהוב של האבא החביב שנעלם לבלי שוב, כשאת מקומו תפס אב מיוסר ומדוכא בכאבים נוראיים, שכוחותיו הולכים ואוזלים.
מתישהו אבא בירך אותה ברכות חמות ומעיניו זלגו דמעות ללא הפוגה. היא בכתה יחד איתו ולא הבינה מה קרה. "שתגדלי יהודייה טובה", הוא אמר לה וביקש ממנה להבטיח, "תעזרי הרבה לאמא, תזכרי תמיד מה חשוב לנו, מה המטרה שלנו בחיים, שיהיו לך חיים ארוכים… פה הוא כבר נשבר ולא הצליח להמשיך. סבתא משכה אותה בעדינות החוצה, לא לפני שביקשה ממנה שתיתן לאבא נשיקה חזקה על הלחי.
היתה זו הנשיקה האחרונה.
למחרת כבר היתה הלוויה כואבת ורווית יגון, ואחר כך השבעה. היא כבר היתה אז בכתה ו', הבינה היטב מה קורה פה. השנתיים של המחלה גרמו לה להיות מבוגרת מאוד. עד הפטירה של אבא היא לא הבינה שהוא עומד להיפרד ממנה לנצח, אבל אחרי שנפטר, היא כאילו השלימה את תהליך הבגרות והיתה לאדם אחר.
מאז היא יד ימינה של אמא. עוזרת לה ותומכת בה לכל אורך הדרך. ואמא זקוקה לה, בלעדיה היא לא היתה עושה את זה, לא היתה מצליחה לגדל את הילדים ולהחזיק מעמד בעצמה.
לפני חודשים אחדים זכתה מלכי להתארס בשעה טובה. החתן ממש מקסים, בעזרת ה' היא תקים בית כשר וישר, בית של תורה ומידות טובות. אבל כדי שזה יקרה היא חייבת עזרה.
לאמא שלה אין חסכונות, אין לה הכנסות שמספיקות כדי לממן חתונה ונדוניה בסיסית. כדי לעשות את זה, היא חייבת את העזרה של הציבור. היא פנתה ל'קופת העיר' וצורפה לקרן של יתומי כסלו. החתונה שלה כבר ממש 'מעבר לפינה', ובקופת העיר מקווים שייכנסו מספיק תרומות כדי שיאפשרו נתינה ביד רחבה ל-111 היתומים והיתומות המתחתנים בחודש זה וזקוקים לעזרה ותמיכה כספית.
כ"ק המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן, לקח על כתפיו את העול לגייס סכומי כסך נכבדים לקרן, ומבקש את עזרת הציבור. לתורמים היקרים מבטיח המשפיע שליט"א שתהיה להם ישועה בקרוב!
