במשך 28 שעות נמשך החיפוש אחר בנימין (ביני) אחימאיר, בן 14 וחצי, שנעלם מחווה חקלאית בבנימין במהלך חופשת פסח. אביו, ד"ר אופיר אחימאיר, תיאר בשיחה את רגעי האימה, את החיפושים ואת ההתמודדות עם האובדן.
במסגרת התוכנית שחנ"ש, בשיחה עם הפסיכותרפיסט יהודה ברגמן, סיפר האב כי בנו היה תלמיד ישיבה צעיר שהתמודד עם קשיי למידה, אך מצא בחצי השנה האחרונה לחייו מסגרת שהתאימה לכישוריו. בחווה "מלאכי השלום" עסק בריתוך, בנייה, חקלאות ושמירה. בחווה היו כ-180 כבשים, ובאותו לילה שהו במקום ביני ועוד שניים-שלושה צעירים. ביום שישי בשעה 6:30 יצא ביני עם הצאן, אך בסביבות 8:30 העדר חזר לבדו. החיפושים החלו, ובהמשך הצטרפו כוחות הביטחון ומתנדבים.
בשעה 13:00 לערך קיבל האב טלפון מבנו הבכור, ששאל אותו אם הוא יודע היכן ביני. זמן קצר לאחר מכן יצא האב לחווה, ובסביבות 14:00 כבר ראה "עשרות אם לא מאות כלי רכב" וכוחות צבא גדולים. הוא צורף לקבוצת וואטסאפ שבה היו כבר 1,024 משתתפים. לדבריו, אלפי אנשים וכוחות ביטחון השתתפו בחיפושים, ובכניסת השבת חלק מהמתנדבים נשארו במקום באישור הרבנים, בעוד אחרים חזרו עם אור ראשון. האב תיאר את התחושה כ"חוסן לאומי": "אני לא לבד בצרה וכולם פה איתי".
עוד באתר:
האב תיאר גם את השעות שבהן השבת נכנסה, כאשר הקשר עם הבית היה מצומצם והמשפחה התפצלה בין החיפושים לבין הבית. לדבריו, אחד הרגעים שנחרטו בו היה כאשר מתנדב הגיע בלילה עם פריט שנמצא בשטח, ובמהלך השיחה התברר כי מדובר באדם שמשפחתו עצמה התמודדה עם חטיפת בן. "כן, אני כאן איתכם", השיב לו המתנדב. עבור האב, המפגש המחיש עד כמה אנשים מוכינם להקריב ולהישאר לצד המשפחה גם כשהם עצמם נשאו כאב כבד. בשבת בבוקר, בשעה 10:00, ביקש האב להיפגש עם אלוף הפיקוד ושאל אותו על מצב החיפושים. התשובה שקיבל הייתה: "יקירי אין לנו קצה חוט". כשעתיים לאחר מכן החלו המתנדבים לחזור, ואז נמסרה למשפחה הבשורה כי ביני נמצא ללא רוח חיים.
הוא אותר במרחק של כ-150 מטרים מנקודת יציאתו, לאחר כ-28 שעות. בהמשך התברר כי מדובר באירוע טרור, ובנימין ניהל מאבק עם המחבל לפני שנרצח. לאחר האובדן הצטרף האב לקבוצת טיפול באבות שכולים, שבה נעשה שימוש בפסיכודרמה. לדבריו, בתחילה חזר מיד לעבוד, מתוך מחשבה שהפעילות תאפשר לטראומה לחלוף, אך בהמשך הבין את הצורך בעיבוד. בתהליך שוחזרו רגעים מהאירוע, ובני הזוג אף ביקשו לשחזר את החיפוש ואת הפרידה מבנם. "אני רוצה להיות יותר קרוב, להיות איתו ברגעים האחרונים", סיפר האב. לדבריו, החוויה הייתה "רגע מאוד כואב אבל גם מאוד מרפא". כיום, במקום שבו אירע האסון, קיימת ישיבה ובה כ-80 תלמידים ואברכים, לצד חווה חקלאית, והמשפחה מתארת זאת כנחמה שנבנתה מתוך השבר.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'שחנ"ש' ב'קול חי':
