בבתיהם של גדולי ישראל רגילים לשמוע על צרות, על מחלות ועל עוני. אולם נדמה כי המקרה שהונח השבוע על שולחנו של מרן גאב"ד אשדוד, הגאון הגדול רבי ישראל בונם שרייבר שליט"א, הצליח להרעיד את אמות הסיפים ולגרום לו לצאת מגדרו באופן חריג.
מדובר בטרגדיה אנושית מורכבת שזעזעה את הגאב"ד עד עמקי נשמתו, עד כדי כך שיצא מגדרו בבקשה נדירה ונוקבת לעם ישראל.
במרכז הפרשה עומדת כלה צעירה, המוגדרת בפי העסקנים כ"יתומה חיה". היא לא עמדה מעולם על קבר הוריה, שכן שניהם חיים לאורך ימים ושנים. אך למרות זאת, היא בודדה בעולם. בשל נסיבות טראגיות ומורכבות שהובילו לכך שההורים לא מסוגלים לגדל את ילדיהם, הנערה גדלה בגלות בתוך עמה.
עוד באתר:
בהקלטה שיצאה מחדרו, נשמע הגאב"ד מתאר את המצב הבלתי נתפס במילים מדודות וכואבות: "באתי לבקש בזה מנדיבי עם עבור מקרה מאוד מאוד טראגי. מקרה שקשה למצוא כדוגמתו. מדובר בכלה שצריכה להתחתן, יתומה מאבא ואמא ושניהם חיים – גם האבא וגם האמא. הם שניהם לא בבית ושניהם לא יכולים לגדל אותה".
לחצו כאן לקיום מצוות הכנסת כלה ולזכייה בברכת הגאב"ד >>>
במשך 11 שנים, מאז הייתה ילדה רכה, היא מיטלטלת. היא מצאה מחסה בבית אחותה, אך הלב נותר מדמם. הגאב"ד, המכיר את הפרטים הכואבים לפני ולפנים, הגדיר את מסכת חייה במילים המצמררות: "כבר 11 שנה שהיא גדלה אצל אחותה בבית. עברה בכל ה-11 שנה האלה יסורי איוב ממש!"
כעת, כשהיא הגיעה לפרקה ועומדת להקים בית נאמן בישראל, הטרגדיה הופכת למצוקה קיומית מיידית. האחות שגידלה אותה במסירות, מטופלת בעצמה במשפחה גדולה וכורעת תחת הנטל הכלכלי. היא אינה מסוגלת לספק לכלה אפילו את הצרכים הבסיסיים ביותר ליום החופה.
זעקתו של הגאב"ד מהדהדת בחלל החדר כשהוא מתאר את הריקנות המוחלטת הממתינה לכלה זו: "עכשיו ברוך השם היא התארסה ומתחתנת. ואין לאחותה שום אפשרות, יש לה משפחה גדולה. ואין לה שום אפשרות אפילו להוצאות מינימליות של ליל החתונה. כלום – כלום – כלום!"
נוכח המצב החריג, הכריז מרן הגאב"ד על מגבית חירום בזק, כאשר הוא מבקש מהציבור שותפות סמלית אך מצילת חיים בסך 360 ש"ח ("פעמיים ח"י"). אך גולת הכותרת היא ההבטחה הנדירה, בבחינת "מידה כנגד מידה", שהעניק הגאב"ד למי שיטה שכם למען היתומה החיה: "מי שיתרום הקב"ה יעזור לו, שהוא יהיה תמיד מהנותנים ולא מהמקבלים. יזכה לאריכות ימים ושנים, בריאות גופא ונהורא מעליא, ונחת עד בלי די מכל צאצאיו".
זוהי קריאה של הרגע האחרון. החתונה בפתח, והכלה נושאת עיניה בתקווה שאחיה בית ישראל לא יתנו לה לצעוד לחופה כשהיא חסרת כל.
