להפסיק עם 'גאנק פוד' \ הרב אפרים אפשטיין

בפרשת השבוע התורה מפרטת את ענינו של המצורע.
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן...".

אדם שמגלה נגעים --פצעים על גופו והכהן מזהה את אותם נגעים כצרעת,
אותו אדם נטמא ומשולח מחוץ למחנה.

חז"ל מגלים לנו שהצרעת מגיעה למי שמדבר לשון הרע - להולכי הרכיל.
הצרעת המוזכרת בתורה אינה מחלה נגיפית שרפואתה מסורה לרופאים,אלא מחלה רוחנית כתוצאה מדיבור לשון הרע.

השאלה היא מדוע דוקא על חטא לשון הרע נתנה הצרעת,
מדוע מכל ה'לא תעשה' שבתורה נבחר דוקא הלשון הרע להיות זה שמתגלה ע"י נגעים ??

ושאלה נוספת, מדוע רפואתו של המצורע מחייבת הרחקה מחוץ למחנה ??
מדוע לא הסתפקה התורה בקנס ממוני או אפילו מלקות ?
ושוב.. לא מצינו כדוגמתו במקרים אחרים ??

אני חושב שכתוב כאן יסוד מופלא,העמקה מיוחדת בנפשו של האדם.

שיכור ששוכב בפינת הרחוב, מעולף מחמת הטיפה המרה,זאת תהיה טעות לומר שהוא אוהב את הטיפה המרה.
הוא בורח אל השתיה מחמת חוסר יכולתו להתמודד עם מצבו.
הוא סובל כל כך,הוא אינו יכול להתמודד עם מצוקותיו הנפשיות ולכך הוא בורח אל מחוזות השכרות.
הבעיה היא לא השכרות ,אלא המצוקות שלא מטופלות.
רק אם נצליח להציב אותו מול הכאב שלו,מול המצוקות שלו,רק אם נחסום את נתיב המילוט שלו אל מחוזות האלכוהול,
רק אז יוכל לטפל במצוקות האמיתיות שלו.

ככלל,ההתנהגויות השליליות כגון כעס,ביקורת דורסנית,זלזול באחר,התנשאות ועוד,נובעות מצורך נפשי שלא התמלא,
משהו בנו מרגיש לא טוב ובמקום לנסות ולהתחקות אחר השורש,במקום לטפל במצוקה,אנחנו שמים פלסטר - משתיקים את הכאב/החוסר/ המצוקה ע"י כעס או התנשאות שנדמים לזמן מה כמשתיקים את ה"רעב".
אבל...זה כמובן לא באמת מטפל באותו החוסר,
זה יתפרץ אח"כ שוב ושוב,בדיוק כמו אותו שיכור שעובר מבקבוק אחד למשנהו.

הצרעת שכפי שהזכרנו את דברי חז"ל,שמגיעה בעקבות דיבור לשון הרע,
מכוונת,לא כפלסטר לבעל לשון הרע ,אלא לתיקון יסודי לסיבה שבגינה אותו אדם מדבר לשון הרע.
קנס כספי או אפילו מלקות,אולי ימנעו מאותו אדם להמשיך ולדבר לשון הרע.
אבל את השורש,את הגורם,הם לא יתקנו.
הוא לא יכיר את הסיבה שמובילה אותו לדיבור לשון הרע.
אותה סיבה ואותו השורש יתפרצו במוקדם או במאוחר בצורה אחרת.

מי שמדבר לשון הרע,משביע בכך צורך נפשי של הרגשת קיימות.
החברה מוחאת לו כפיים,דבריו מייצרים כותרות.
הוא מרגיש שווה ומוערך,הוא מרגיש רצוי ומקובל בחברה.
מי שרעב מחפש אוכל, ומי שצמא מחפש שתיה,
גם מי שרעב לצורך נפשי,הוא יחפש את אותו צורך,את אותו חוסר.
הוא לא שם לב שהוא אוכל 'ג'אנק פוד' שרק משתיק את הרעב אבל לא מזין את את הרעב.
הוא לא באמת מרגיש תחושת קיימות אמיתית ונקיה,הוא רק משתיק את הרגשת החוסר.

למצורע מופיעים נגעים בגוף.
ראשית הוא מקבל סימן ברור שהוא זה החולה.
יש לו כאב/מצוקה/ חוסר,שלא מטופל.
מי שמדבר לשון הרע,מי שנבנה על חורבותיו של האחר,אינו מבחין ב"הריסותיו" שלו,
הוא אינו מודע שהוא מתעסק עם כשלונו של החבר כבריחה מכשלונו שלו,כבריחה מצורך פנימי שאינו מקבל מענה.
מי שמדבר לשון הרע,סימן הוא שהוא עצמו שרוי במצוקה שאינה מטופלת.

המצורע משולח מחוץ למחנה,הוא יושב לבדו - עם עצמו.
"כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה".
בכך הוא מנוע מלהשתיק את החוסר שלו ע"י דיבור לשון הרע.
הוא נמצא עם עצמו והדו שיח היחיד שהוא יכול לנהל הוא עם עצמו.
הוא נמצא עומד חשוף מול כאביו וחסרונו שלו.
הוא מבין שמה ש"השיג" ע"י דיבור לשון הרע,לא באמת מילא לו את החוסר.

רק בהכרה בכאב,רק כשמפסיקים לברוח מתחיל הריפוי.
פשוט להפסיק עם הפלסטר,להפסיק עם ה'גאנק פוד'.

עיניני המצורע הם עצמם תיקונו של המצורע.

שבת שלום.
אפרים אפשטיין

להערות והארות אפשר במייל
a0527632660 @gmail.com

 

האזינו