האזינו לשיחה>>>
תמר מיטלמן, אמו של הלוחם דוידי הי"ד מקרית ספר, שנפל במוצב כיסופים בבוקר שמחת תורה, בשיחה עם אפרת ברזל בתכנית 'עומקא דליבא': "דוד היה ילד מדהים תמיד. הוא היה בישיבה, ניסה קצת לעבור, למצוא את עצמו, עד שהחליט לעזוב את זה וללכת לצבא, בסך הכל כשנה לפני הטבח. הוא היה בגולני, החליט ללכת על הטוב ביותר מבחינתו. תמיד ראינו את כוח הרצון שלו. כשהוא רצה להגיע ליעד כלשהו הוא שינס את כל הכוחות. אנחנו יכולים ללמוד מכוח הרצון שלו. גם שם הוא נבחר להיות מאגיסט שזה כלי מאוד כבד שמצריך הרבה כוח והוא עמד בזה".
"יום הזיכרון עד השנה לא היה משהו מאוד משמעותי עבורנו והשנה אנחנו ממש בתוך זה. לאורך כל הדרך קופצים זיכרונות. כולם אמרו לי לפני פסח שחג זה דבר משמעותי, אבל לא ידעתי עד כמה. זה פגש אותי בכל פינה בפסח.
עוד באתר:
היא השתנקה: "ראיתי את הבן הקטן שלי שר מה נשתנה, ראיתי את דוידי מולי. חג זה באמת הרבה יותר משמעותי, למרות שלצערי כבר בשנה שעברה הוא לא היה איתנו בחג וגם אז זה היה לי קשה. אולי הוא נמצא איתנו עכשיו אפילו יותר, אבל ודאי שזה משמעותי. כל רגע מהחג מציף זיכרונות, מה דוידי היה אוהב לעשות…"
"מישהו אמר לנו במקום לומר 'נפל', בואו נגיד עולה לשמים. הוא ממש לא נפל. גם היומולדת שלו שמתקרבת, י"ד אייר זה משמעותי. כולנו אהבנו אותו והוא אהב את כולם, הוא היה מאוד קשור למשפחה. היינו בקשר כל הזמן למרות שהוא לא היה נוכח בבית. הוא תלה את הציורים של הילדים ליד המיטה שלו איפה שהוא היה גר".
עוד סיפרה מיטלמן: "ביום חמישי האחרון לפני השבת ההיא דיברתי איתו בבוקר ופתאום אחרי צהריים הוא מתקשר שוב ודיבר עם אחותו בת ה-4.5 ולא עזב את הטלפון. אחרי שכבר לא היה לה מה לומר לו, הוא אמר לה תשירי לי שיר, ודיבר עם אחיות אחרות. הוא לא רצה לסגור את הטלפון. זו הייתה שיחה ארוכה ומשמעותית. לא ידענו שזו תהיה השיחה האחרונה. מאז אנחנו מדברים כל הזמן, אני והוא ואנחנו עליו. זה חלק מהריפוי".
