נקודות החוזק ונקודות החולשה נמצאות בסתירה וחיכוך תמידי, כאשר האדם פועל בעוז ותעצומות, הרי אלו מחזקים את הנפש ומעלים את הדימוי העצמי שלו. וכן להפך, כאשר האדם חווה רגעי חולשה, אובדן וכאב, הדימוי העצמי פוחת והולך.
כמו כן לעיתים בגלל ריבוי אתגרים, חוויות שליליות, וקשיים שהאדם עובד בימי חייו ר"ל, הערך העצמי פוחת. האדם מקבל דימוי עצמי נמוך, הוא כבר לא מכיר את יכולותיו ונקודות החוזק שהוא השתמש בהם עד לא מזמן.
זה קורה לנו כי המוח לא יכול לסבול את הסתירה וההתנגדות של שתי הכוחות המנוגדים זה לזה, ולכן כאשר יש כאב שגורם לחולשה, הדימוי העצמי מפחית את ערך החוזק ומקבל דימוי של חולשה.
עוד באתר:
וכן להפך, אנרגיות חיוביות אקלים חברתי חיובי וסביבה נוחה ומחזקת יוצרת חוזק, אהבה עצמית בטחון ודימוי עצמי גבוה.
דוד המלך אומר זאת בתהילים "הבט ימין וראה ואין לי מכיר" כלומר כאשר אני נמצא בשעת צרה, אין לי מכיר, אינני מכיר את העצמי שלי, ה'לי' שלי אינו נוכח.
שמירה על נקודות החוזק, זהו עומק הטעם של אזהרת טומאת המת לכהנים:
התורה מצווה כי שבט הכהונה לא יטמא בטמא מת, אסור לכהן שמשרת בבית המקדש להיות חלש כואב ודואב. אין לו להיות בסביבת המת ולהיחלש מאובדן הגוף.
יתירה מכך, התורה מצווה על עם ישראל לשמור על שבט הכהונה ועל דמות הכהן הגדול פסגת שבט הכהונה ושלמות האנושות, בציווי "וקדשתו", אנו מצווים לשמור על הכהנים בשביל שישאר לנו סמל אנושי שלם ללא חולשה שמכבה את אור החיים.
גם כאשר עם ישראל נתון בשעת צרה כללית או פרטית, התורה מצווה לשמור על נקודות החוזק ולא לגרום לכאב להפוך לסבל ואת האדם לאדם חלש.
אגב, זו היא מסירות נפש המיוחדת, אותה עטו על עצמם היהודים בכל הדורות, למות על קידוש ה' בתוך אמונה ולא מתוך ייאוש, וכמו בדורנו אנו, בצוק עיתי המלחמה.
האמונה צריכה להפוך את האדם לחזק יותר בעל דימוי עצמי גבוה יותר וכלשון הפסוק: "יראת ה' תאריך ימים"
