הלל, נשמת כל חי או התעלמות? יום ירושלים והמגזר החרדי

הייאוש והחרדה אשר היו מנת חלקם של רבים מתושבי הארץ באותו חודש אייר קייצי של לפני 57 שנים, התחלפו עד מהרה בשמחה מתפרצת. צבאות ערב, אשר הקיפו את המדינה הצעירה מכל הכיוונים ואיימו לעשות בה שמות ולהשליך את יושביה אל הים, קרסו כמגדל קלפים שברירי בעודם מותירים אחריהם חבלי ארץ נרחבים שעברו לשליטת המדינה היהודית. אך דומה כי השיא היה ביום השלישי למלחמה, בכ"ח באייר איבד הצבא הירדני את שליטתו בעיר העתיקה של ירושלים וחייליו נסו לכל עבר. לראשונה מזה 19 שנים חזרו יהודים להתפלל ברחבת הכותל המערבי, במקום ממנו לא זזה השכינה מעולם. ההתרגשות, גם של כאלו שכלפי חוץ היו רחוקים לחלוטין מיהדות, לא ניתנת לתיאור.

לאחר כמה חודשים, בחודש אדר תשכ"ח, החליטה הרבנות הראשית לציין את יום זה, שבינתיים זכה לשם "יום ירושלים", בצורה מיוחדת. על פי הצעתו של הרב איסר יהודה אונטרמן – הרב הראשי לישראל באותו הזמן – יום זה נקבע כיום הודיה ושמחה, אף שינויים בתפילה ביקש הרב אונטרמן להנהיג, כמו קריאת שירת הים בציבור פסוק בפסוק, ואמירת הלל בברכה לאחר שמונה עשרה. מלבד זאת, ביקשה הרבנות לבטל ביום זה את ההגבלות והאיסורים של ספירת העומר כמו האיסור על תספורת ושמיעת מוזיקה.

בפועל, החלטות אלו השפיעו בעיקר על הציבור הדתי לאומי, ואילו הציבור החרדי – ככלל – לא מציין את יום ירושלים. במסגרת זו נסקור את התייחסותם של כמה רבנים ליום זה, ואת דעתם בנוגע לשינויים בנוסח התפילה בו.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

ראש הישיבה לאב השכול: "הקב"ה מנסה אותך"

נתי קאליש

צפו

תיעודים אש: שמי טהרן בוערים אחרי תקיפת מאגרי נפט

פנחס בן זיו

הדברים המלאים

נתניהו בהצהרה: "יש לנו הפתעות כדי לערער את המשטר"

שלמה ריזל

מחוץ לדאחיה

טיל מונחה במלון היוקרה: חיסול ממוקד הלילה בביירות

קובי פינקלר

המקובל הרב שריה דבליצקי זצ"ל סבר כי יש לקבוע יום הודיה לזכר הניסים הגדולים אשר אירעו במלחמה, לדבריו, בדיוק כמו שהיה מקובל בדורות הקודמים אשר אדם או קהילה שניצלו מאסון או מגזירה קשה היו מתקנים יום טוב לעצמם ולבני משפחתם, כך ראוי הדבר אשר יושבי ארץ ישראל, אשר ניצלו ממוות בטוח בידי צבאות ערב, יתקנו יום שמחה כזה, אם בכ"ח באייר יום שחרור ירושלים, או בב' בסיוון יום סיום המלחמה. הוא הצביע על האבסורד הטמון, לדבריו, בעובדה שדווקא הציבור החרדי הקפיד ומהדר במצוות, מתעלם, כביכול, מהניסים והנפלאות שזכינו להם במלחמה זו.

גם הגאון הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, סבור כי יש לייחד יום זה לשבח והודיה לקב"ה על הניסים להם זכינו, לדבריו, מי שאומר תחנון ביום זה הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה, וגם מי שלא אומר הלל ביום זה, ראוי עכ"פ שיגיד "נשמת כל חי" וכיוצא בזה.

הרבי מליובאוויטש התנגד לקביעת יום טוב ביום זה ולאמירת הלל, שכן לדבריו אין מקום להוספה של חג ומועד על המועדים היהודיים הקיימים, אך בוודאי שיש לנצל יום זה להתחזקות ולהתעוררות. בנוסף לכך הדגיש הרבי את האחדות שנוצרה בעם ישראל כתוצאה משחרור הכותל והאפשרות להגיע למקומות הקדושים, אחדות שהקיפה גם חלקים בעם שהיו נחשבים כעוינים ליהדות רח"ל. הרבי השווה אחדות זו לאחדות אשר הייתה בעם ישראל בעת שהמתינו מול הר סיני למתן תורה.