
האברך ר’ נחום מיקלר ממודיעין עילית נעצר בדרכו לאומן לאחר שלא התייצב בלשכת הגיוס כהוראת גדולי ישראל, ונשלח לכלא הצבאי ל-13 יום. בריאיון לתכנית 'חדשות אנ"ש' עם נתי קאליש, הוא משתף בתחושות הקשות, ברגע המעצר, ובמה שחווה בין כותלי הכלא. "שמים לך אזיקים באמצע אולם נתב"ג, ואתה בהלם גמור. לא יודע מאיפה זה נפל עליך", הוא מתאר.
לדבריו, המעצר החל בצורה מפתיעה ובלתי מובנת. "לקחו אותי לתל השומר, שם יש מקום מעצר זמני. אתה לא יודע מה הולך לקרות, רק ממתין לראות שופט. אחר כך מעבירים אותך לכלא הצבאי – ושם זו כבר חוויה אחרת לגמרי. שמונה אנשים בחדר אחד, חילונים, דרוזים, חיילים מהחזית. אווירה קשה מאוד, בטח למישהו שבא מעולם התורה".
מיקלר מתאר כיצד נאלץ להסתגל לשגרה נוקשה: "כל דבר בכלא מוגבל בשעות – אפילו תפילה. מקבלים שעה לשחרית, חצי שעה למנחה וערבית. אתה לא יכול פשוט לשבת בבית הכנסת מתי שאתה רוצה. היום מתחיל בשש בבוקר ונסגר בתשע וחצי בערב. הכול מתוזמן – ספירות, ארוחות, נעילות". עם זאת, הוא מצא גם נקודות אור: "הבאתי איתי ספרים, למדתי בחדר, השתדלתי לנצל את הזמן להתעלות. בשבת ובחג, כשאין טלפונים והטלוויזיה כבויה, אנשים שלא שומרים מצוות פתאום באים להתפלל – זה היה מרגש מאוד".
עוד באתר:
על הקושי הרוחני והנפשי הוא מדבר בגלוי: "זה ניסיון עצום. אתה בחדר עם מסך טלוויזיה פתוח כל היום, לא תמיד אתה יכול לכבות. גם אם אתה לא מסתכל – אתה מושפע מהאווירה. זו לא סביבה שמתאימה לחרדים. אפילו אמרתי שצריך לעשות זיכוי מיוחד לחרדים רק על הצער הזה". הוא מוסיף כי המפקדות בכלא הן כמעט כולן נשים, דבר שהפך את השהות לטעונה עוד יותר: "זה לא נעים, אתה צריך לבקש מהן דברים בסיסיים, זה יוצר תחושה לא פשוטה בכלל".
לסיום הוא מדגיש: "אני לא ממליץ לאף אחד לחשוב שזה ‘כדאי לסיים עם זה’. זה מקום לא קל, לא רוחנית ולא רגשית. אבל בתוך כל הקושי, הרגשתי גם שליחות – לחזק אחרים ולהראות שגם שם, בתוך החשיכה, אפשר למצוא ניצוץ של קדושה".
האזינו לראיון המלא מתוך 'חדשות אנ"ש' ב'קול חי':