כך חגגו את פורים בירושלים / מסמך

לפני 60 שנה כתב החוקר יעקב גליס מאמר שמתאר את חג הפורים בירושלים • על תופעת הילדים המעשנים, משלוחי המנות הראוותניים של המחותנים, מתנות לאביונים ונוסחי התפילה • אין כל חדש תחת השמש

יוסי צלניקר

ט"ז באדר ב׳ תשע"ד, 18/03/14 08:35 עודכן: 28/01/25 13:27

א+

א-

החוקר הירושלמי הנודע ר' יעקב גליס כתב לפני 60 שנה רשימה המתארת את פורים בירושלים. בנו, איש ירושלים, ישראל גליס, העביר לנו את הרשימה.

"מצות משלוח מנות מתחילה בירושלים בבוקר כבכל תפוצות ישראל, אך מקום מיוחד תופסים שני סוגים של משלוח מנות, שבהם מקפידים ביותר, ומתוך טיפול מיוחד ואהבה רבה, הראשון הוא משלוח מנות של תלמידי החיידר לרבם והשני משלוח מנות שביין החתן והכלה.

ארבעה עשר יום לפני הפורים מתחילים ילדי החיידר לאסוף ביניהם סכומי כסף ,על מנת שיוכלו לשלוח "משלוח מנות" למלמד. הגבאים הקטנים היו קונים את המצרכים מהם הרכיבו את הטס עם משלוח מנות בכסף שנאסף אחרי מאמצים קשים, בשעה היעודה ביום הפורים, מתאספים כל הילדים והולכים בצוותא תוך שירה וריקודים ויריות פנטזיה אל הרבי, נשיאת הטס עם המשלוח מנות עוברת מיד ליד ביין התלמידים, שכולם זכאים וזוכים במצוה זו, ביום אחד בשנה ניתנת ההזדמנות לראות את פניו של הרבי לא זועפים וחמוצים, כי אם שמחים ומאירים, מאושרים ומסבירי פנים. לעיתים עלול גם הרבי לתת לכל אחד לטעום מן המשקה המשכר והילדים הם "ברקיע השביעי".

השמחה הגדולה ביותר לילדים גורם בודאי עישון הסיגריות ,ביום זה הותרה הרצועה וילדים מרשים לעצמם לעשן סיגריה , אחת או מחציתה , ההורים מתוך שאף הם מבוסמים כהלכה או מתוך סלחנות פורימית מיוחדת עוצמים עין העישון בפורים לילדים הוא שיא התענוג.

ענין מיוחד מהוה בירושלים משלוח מנות ביין החתן והכלה ,כאן ניתנת הזדמנות לחתן, לכלה ולכל הקרובים ובני המשפחה לגלות דמיון וטעם בהרכבת טס של משלוח מנות שממש עין לא ראתה, לזקנות במשפחה ישנו שולחן ערוך מיוחד, מה מותר לכלה לשלוח כמשלוח מנות ומה רשאי החתן להשיב הכלה יכולה להוכיח את כשרונותיה ויכולת הבצוע האמנותי, בקישוט הטס, באותיות הסוכר על גבי הטורטים בצפורני הבשמים הנעוצות בתפוזים בצורה של אותיות הנותנות ריח טוב וכדומה.

בתוך טס זה שולחת הכלה לחתן "כיסוי למצות" רקמה מלאכת ידה של הכלה והחתן מחזיר לה דורונות שונים.

טס כזה שכל משפחה הגונה מרכיבה לפי יכולתה הכספית, משאירים לראווה לתקופה די ארוכה אחרי הפורים, עד שכבר לא נשאר בין הקרובים והידידים מי שעוד לא ראה אותו, השכנים ושכנים לשעבר, מוזמנים ברוב כבוד לראות את הטס רב הרושם.

פורים הוא יום מלא וגדוש עבודה, קודם כל משלוח מנות, רבים מיקרי ירושלים לא היו רוצים לצאת ידי חובתם בחילופי ממתקים ומגדנות עם שכנים וקרובים והיו שולחים אחד לשני דגים מבושלים ושאר דברים המוכנים לסעודה מיד לפי דעת הגר"א מוילנא מנהג נפוץ הוא לשלוח ספרים יקרי ערך במשלוח מנות,
כל הפושט יד לקבל נתונים לו, זהו אחד מכללי פורים , יקירי ירושלים נוהגים להתחפש בפורים לסובב בבתים ולקבל נדבות, את הכסף הזה נותנים לעניים שיוכלו להכין בהם צרכי פסח,ולא עני אחד עושה את הפסח מהכסף באותו יום.

מסורת בירושלים שאת תפילת המנחה מתפללים בנוסח החג, זקני ירושלים היו נוהגים לשנות את נוסח תפלתם באותו יום המתנגדים היו מרשים לעצמם פעם בשנה לומר ויצמח פורקניה ואילו החסידים החליפו יום אחד את תפלתם בנוסח אשכנז והכל כדי לקיים ונהפוך הוא.

מצוות חייב איניש לבסומי מקיימים היהודים יהודי ירושלים ככתבה וכלשונה בהתאם לדעת הגר"א שבכל מקום שכתבו חז'ל לשון חייב הרי הוא עד מסירת נפש ואכן היו יהודים בירושלים שאסור היה להם לשתות יין ובקידוש לשבת הסתפקו בלגימה קלה ואילו בפורים שתו לשכרה על כמה מהמתנגדים ריננו כי הם מקיימים עד דלא ידע בזה שהם חוטפים שינה לשעה קלה ביום ובשעת שינתם אין הם יודעים בוודאי בין ארור לברוך."