משלוח מנות אחת ממצוות יום פורים הגדול נועד בעיקר לקרב לבבות. לא רק בין אלה שמיודדים זה שנים אלא דווקא בין אלה שלא ממש פוגשים אחד את השני במשך השנה או נתקלים זה בזה בעבודה. משלוח מנות כזה הייתי מקבל כל שנה מחבר ילדות איתו הייתי נפגש רק פעם ב…כמעט בכל פורים היה מגיע אלי עם הגיטרה היה מנגן קצת משירי פורים ביחד עם כמה חברים ומשאיר משלוח נחמד אבל לא המשלוח עצמו עשה לי חם בלב וקירוב לבבות, אלא הפתק שהיה מוצמד אליו. אותו חבר תמיד היה מוסיף מילת פרגון חמה ומקורית חוץ מהפורים שמח המסורתי. היה שם תמיד משפטים כמו, "אין כמוך" או "תמיד כיף להיפגש זה עושה לי טוב בלב". המשלוח היה עובר מיד ליד כמו כל המשלוחים [ולפעמים גם מגיע בחזרה אלינו עם חבילת וופלים אחרת בגלגול שני] אבל את הפתקים תמיד הייתי שומר.
החבר צמח והתבגר ונהיה לנגן גיטרה מעולה הוא החל גם להופיע בחתונות ואפילו הלחין כמה לחנים שהתפרסמו ובקיצור הבחור נהיה מוזיקאי. שהתחלתי אני לראיין אנשי מוזיקה רציתי גם את דעתו כאחד שמבין מה הוא אומר על מוזיקת הרקע בתוכנית, את מה כן להכניס ואת מה לא וביקשתי ממנו לבוא לאולפן הוא הגיע בשמחה אבל בלי הגיטרה.
היה לי חבל רציתי שגם ינגן וינסה "לחוש" את המוזיקה המתנגנת ממחשבה למעשה הודעתי לכמה זמרים שהכרתי מי שיכול להגיע עם גיטרה צריך דחוף שיגיע לאולפן והגיע אכן מישהוא. הראשון אבל בינו לבין הבנה במוזיקה לא היה כמעט דבר. והוא החל לנגן זה היה צורם, זה היה לא מדוייק ובעיקר בזבז לנו את הזמן. אבל למרבה הפתעתי החבר הוותיק והטוב החל להלל לשבח לפאר ולרומם את זה הזייפן. הוא שיבח אותו על טעמו המוזיקלי, על הנגינה המשובחת שלו ועל הדיוק או אם לקצר ולספר שיקר לו בהרבה מאד פרגונים.
עוד באתר:
ההוא שבע מנגינה השאיר את הגיטרה שלו. איחל בהצלחה והלך לו לדרכו. בו ברגע שיצא הבחור ההוא שזייף ולא פחות מכך עיכב אותנו. התפרצתי על ידידי "מה קרה לך? מה הפרגון הזה, אל תגיד כלום. תשאיר אותו להתבשל קצת. הוא עיכב אותנו" אבל אז ענה חברי הוותיק "לא, מה פתאום איך אפשר? הוא טרח למעננו. הגיע אי אפשר שלא להתייחס בחום ולפרגן לו" אני לא הבנתי עדיין. "בסדר, לא אמרתי ללעוג לו אבל הפרגון שלך רק השאיר אותו פה" – להפתעתי ענה ידידי "נוו אז מה? אז השקענו קצת בפרגון. זה תמיד טוב לפרגן ולהיות נחמד ומקורי בזה. אני עושה את זה תמיד ומשתדל לפרגן באמת ומכל הלב..זה עושה טוב לאנשים אבל בעיקר גם לי".
ואז נזכרתי במשלוח מנות שלו כשהיינו ילדים והפתק המפרגן שלו שהיה מוצמד למשלוח מנות הבנתי שהבחור ידידי מהסיפור [שכמובן טשטשתי את הפרטים לבלי הכר] תופס בשיטת הפרגון האמיתי מכל הלב. מוצא את הדברים המיוחדים בכל אדם ומדגיש אותם. הבנתי גם למה הבחור הוא אחד האהובים שהיה וכנראה גם יהיה ברשימת הידידים שלי.
ממנו אני לומד 'חייב איניש לפרגוני' אבל לא רק עם משלוח מנות ופתק קטן אלא בכל השנה.
