פורים במזל דגים / דוד קליגר

דוד קליגר פתח את ההכנות כבר בראש חודש • כמו ברסלעבר אמיתי הוא לא פספס את ההילולא של ז' אדר במירון, גיחה לצפת ודיג בכינרת • על כל אלה ועוד בטור שלפניכם

יוסי צלניקר

י"ד באדר ב׳ תשע"ד, 16/03/14 20:24 עודכן: 28/01/25 13:27

א+

א-

איני נוהג למשוך בעט אך לבקשת עורך האתר ובסימן ה"ונהפוך הוא" אשתף אתכם היכן למעשה התחילו אצלי ההכנות לפורים.ומעשה שהיה כך היה.

מירון:
במוצ"ש הקודם חל יום הילולת משה רבינו ומסורת רבת שנים היא לחגוג את ההילולא במירון וגם אני אחרי הרבה שנים שנבצר ממני להגיע מסיבות כאלו ואחרות זכיתי להשתתף.
ואם תשאלו מה הקשר בין זה לפורים אסביר לכם.זה מתחיל ביין שאתה שותה וטועם לאורך הדרך העולה מירונה מאנשים טובים שהביאו עמם ח"י רוטל. "תשמע בל"ג בעומר קשה לנו להיסחב עם זה", או למשל בידידי הטוב לייבל'ה שהביא לטעום מיין חדש לפורים ועל הדרך מכר לי 48 בקבוקים "שיהיה לך לפורים ולפסח…ואם יישאר תתרום ח"י רוטל בל"ג בעומר"…אמר וצחק.

מדדה עם הארגזים המשכתי לעמדת התזמורת.זה בדיוק הזמן לצחצח את קלרניטי הנאמן לקראת פורים המתקרב. כשתם זמני המוקצב לנגן ירדתי אל החצר שם שמחתי עם החוגגים אך היה זה גם סוג של שימון לידיים והרגלים לקראת פורים.

צפת:
אחרי שנת ליל קצרה מאוד, המשכנו אל היעד הבא 'טבריה'. בעמדינו על יד תחנת האוטובוס חלפה על פנינו קבוצת ילדים שהוסיפה לאווירת הפורים המתקרבת עם תחפושת מקורית ויפה, תחפושת שהזכירה לי מאוד את הבדיחה הידועה עם ה'פני מנחם' מגור – שבא אליו אברך ואמר לו 'יש לי בן צדיק במיוחד כל הזמן עושה תפילין מלגו, איך אפשר לשמור עליו שיישאר צדיק כזה ויגדל לגאון בישראל'?, ענה לו הרבי 'תפסיק להתפלל שחרית בבית'! :).

טבריה:
הגענו אל היעד האחרון במסלול.אחד התחביבים הגדולים שלי הוא 'דיג', מגיל קטן מאוד משפחתינו היתה אורזת את עצמה מידי חופש/בין הזמנים/יומא דפגרא ונוסעת לכל מיני סוגי הימים והנהרות בארץ, ואי שם בגיל 8 כשזרקתי לראשונה חכה ללא פתיון בחוף כינר הנפרד עלה דג שמנמן בחכתי ומאז הג'וק הלך והתפתח. ככה תמיד המשפחה ידעה שדוד תמיד ישגע את השכל בנסיעה עדי ידוג.

בסיכומו של עניין, לא ספרתי את השעות הארוכות בהן עמדתי בדממה כשמים מכסים אותי עד המתניים, ולא אלאה אתכם בכאבים של העור השרוף מידי פעם כשבאתי לא מאורגן…מה שכן אספר לכם שלפעמים הצלחתי ולפעמים לא (בדגש על ה'לא'…) וכך המון שנים אני הולך עם תחושת החמצה של 'אוף מתי אצליח שוב'.

עד יום ראשון האחרון. פתאום בבת אחת חזרתי לגיל 8. וכך נחתתי בטיילת בטבריה בלי פתיון וחכה רק עם שקית המכילה ציוד דיג אותו מצאתי על אחד העצים בכינרת לפני 25 שנים – שקית שברגע שיש נסיעה כלשהיא שמוזכרת בה המילה ים או מים מבחינתי היא אוטומטית נכנסת לתיק יהיה מה שיהיה.

בשיטוט קל בטיילת מצאתי תעלת חשמל זרוקה בצידי הדרך, לתעלה יש מעלה שהיא גמישה וזה טוב כדי להרגיש את האכילות של הדגים למרות שבסופו של עניין לא נזקקתי למעלה זו וגם מקל פשוט עץ היה עושה את העבודה כי פשוט ראיתי את הדגים פרוסים תחת עיני במלוא הדרם סנפיריהם וקשקשיהם. בסופו של דבר לאחר כמה קשירות ה'חכה' נזרקה עם עם חתיכת לחמניה שבקושי ישבה על הקרס ואיך שהגיעה למים נפלה ממנו אבל פירור עקשן כנראה פעל את פעולתו ודג נחמד עלה בחכתי.

אציין דבר נוסף שהעצים לי את החוויה, שהיא היתה כמעט ללא מאמץ של הורדת בגדים, או לבישת בגדים מתאימים, מריחת קרמים שונים, לישת בצקים או חפירות למציאת תולעים….כלוםםם…

עם החליפה (הכובע הפסיד כי השארתי אותו בבית…) בלי שמש ששורפת, בלי דקירות של אבני החוף, ולא רק זה: אתה גם רואה את הדגים, ולא צריך לנחש אם יש אכילות או לא. בקיצור כמה פשוט ככה קל. רק הגשם שהגיח לפתע גרם לחוויה להיות מאוד קצרה. לצערי תמונה אין כי בטריה לא היתה…אבל בטריה אחרת הוטענה במלוא עוצמתה וג'ננת הדיג חזרה לנקר!

נראה שבינתיים אמשיך לקנות דגים במרכול השכונתי הקרוב…אבל דגים יקרים אל תדאגו לא אתן לכם לשחות יותר מידי, אגיע לביקור ובקרוב!

פורים ש