
חומש במדבר נקרא בלשון חז"ל 'חומש הפקודים' על שם מקפד האוכלוסין והספירה של כל שבט ושבט.
מדוע המפקד והמספר הפרטני של השבטים ראוי למקום כל כך חשוב ויתירה מכך חז"ל טובעים מטבע לשון מיוחד לחומש במדבר חומש הפקודים?
כאשר היו נביאים בישראל הם אמרו לכל אחד מה הדרך המיוחדת לו בעבודת ה', כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות ולפעול לפי החלק שלו בתורה. הנביא היה חוזה את נשמת האדם ואומר לו מה נשמתו דורשת ממנו.
עוד באתר:
משה רבינו פגש כל אחד במפקד האוכלוסין והביט בנשמתו של כל אחד בשביל להראות ולומר לו את הדרך המיוחדת רק לו בעבודת ה' את האור האישי המיוחד שבוקע מתוך הנשמה שיש לה מקום אישי ומיוחד שאין לרעותה.
כך הרמב"ן מפרש שלשון פקידה הוא מלשון זיכרון וז"ל: תפקדו אותם ענין פקידה זכרון והשגחה על דבר כלשון וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא א) והוא פתרונו בכל מקום לא ימלט מהן איש על דעתי וגם פקדון מפני ששמירתו והשגחתו עליו וכאשר צוה למנות את ישראל יאמר תפקדו אותם.
כאמור לפי הרמב"ן לשון פקידה וזכירה המוזכרת במפקד האוכלוסין שנעשה בפרשה הוא מלשון פקידה של כל אחד ואחד מישראל.
כהמשך לכך יש להביא את דברי הזוהר הקדוש המבאר כי המפקד נעשה לצורך חלוקה בין לומדי התורה לבין נושאי המשכן. כלומר המפקד עצמו נאמר לכל אחד מה השליחות לשמה נשלח לעולם, מה מתאים לטבעו אופיו ונשמתו לפי משפחתו ושבטו.
ולכן מדגישה התורה במפקד 'במדבר סיני באוהל מועד' מדבר סיני מסמל את התורה שניתנה במדבר סיני ואוהל מועד מסמל את אלו שנבחרו לעבוד במשכן.
זהו ענין מפקד האוכלוסין אבל זהו גם סוד הדגלים:
עם ישראל ראת את המלאכים ודגליהם שיורדים יחד עם הקב"ה במעמד הר סיני ומני אז 'נתאוו ישראל לדגלים' מה היא אותה תאווה ותשוקה?
עם ישראל ראה את המלאכים שכל מלאך יודע את מקומו סביב לכסא ה'.
יתירה מכך: אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, לכל מלאך יש שליחות מיוחדת ואישית.
עם ישראל נתאוו לדגלים כלומר נתאוו שכל אחד יידע מה דרכו המיוחדת לו בעבודת השם כפי שכל מלאך יודע מה השליחות שלו וכיצד הוא מקדש את השם בעולם.
פרשת מדבר מלמדת אותנו כי לכל אחד יש אור מיוחד שיכול להתגלות ולבקוע רק דרכו, אנחנו רק צריכים להאמין בזה.