
"אני חושבת", אומרת יעל פיינגולד, "שכל עצמאי, ולא משנה באיזה תחום הוא עוסק, צריך לבוא מנקודת הנחה שהוא עוזר ללקוח, משמח אותו, ולא רק בא לקחת ממנו כסף. זה נכון לכל סוג של עיסוק, לא משנה אם מדובר במאפרת או במרצה. אתן דוגמה: בערב שבועות, אחרי ששמתי את הילדים בגן, נכנסתי לחנות פרחים, רציתי לעשות לעצמי קצת שמח על הלב. בחרתי לי זר פרחים, ואז אמר לי המוכר: את לוקחת רק אחד? חבל, תקני לעצמך גם זר כזה! לקחתי, וממש ניגשתי לשלם, והמוכר אמר: קחי גם את הזר הזה! יצאתי משם עם 3 זרים, אבל זה עשה אותי מאושרת. המוכר כמובן התכוון למכור יותר ולהרוויח יותר כסף, אבל בפועל הוא עשה לי טוב על הלב".
"לדעתי", עונה יעל כשאני שואלת אותה על החיים כאשת אברך, "אשת אברך מקבלת עזרה וייעוץ מבעלה, הרבה יותר מאשר אישה שבעלה עובד גם הוא. אישה שבעלה עובד, לבעל בעצמו יש בוס על הראש, משימות והספקים, זאת לעומת אברך שמבחינה נפשית יש לו הרבה יותר פנאי לעזור ולסייע בכל מה שצריך, הוא לא מנותק ולא תלוש. אני יכולה לומר באופן אישי: בעלי הוא היועץ הכי טוב שלי, והוא תמיד גורם לי ליישוב הדעת".
"פעמים רבות" משתפת יעל, "נשים חרדיות הולכות לייעוץ עסקי אצל יועצים גברים או יועצות חילוניות, והללו תמיד שמים דגש על הצד הכספי, איך להגדיל מכירות ולגרום לעסק להכניס יותר כסף. אני חושבת שזה לא נכון. אישה, קודם כל צריכה להיות מאושרת! אם היא לא תהיה מאושרת, לא משנה כמה כסף היא תכניס, בשלב מסוים היא תישחק. אשת אברך, מלבד היותה המפרנסת היחידה בבית, צריכה לדאוג גם לילדיה, ולכן חשוב שהיא תשמור על עצמה שמחה וחיונית, הדבר הזה חשוב גם בשביל הדור הבא. יש לי חברה, שהיא אשת אברך אבל כל הזמן מתלוננת, שמעתי מבנותיה שהן לא רוצות להתחתן עם אברכים, כי הם לא רוצים חיים קשים כמו שיש לאמא, אנחנו חייבות לזכור את זה, ולהיות שמחות בחלקנו ובזכות הנפלאה שיש לנו".
עוד באתר:
"כאישה עצמאית, אני מרגישה הרבה יותר במוחש שאני עובדת ישירה של בורא עולם, אין לי בוס מעליי שדואג שאקבל את המשכורת ב10 לחודש, ואני חשה בצורה מוחלטת שאני נתונה לחסדו ולרחמיו של הקב"ה. מצד שני, זה גם גורם לי לתפוס את עצמי ולדאוג שיהיו לי לקוחות ושהם יקבלו בזמן את מה שהתחייבתי להם, אני צריכה לשים לעצמי דד-ליינים ולוודא שאני עומדת בהספקים".
את הדברים אמרה יעל פיינגולד למיכל ירושלמי בתוכנית "אשת חיל" ברדיו קול חי.
האזינו: