כיבוד ההורים של דמא בן נתינה: ללמוד ערכים מגוי?

בפרשת חוקת אנו למדים על עניין הפרה אדומה. מצווה שהיא בבחינת 'חוק' ואין להרהר אחריה, מצוות שהם משפטים, זה מצוות שהן מובנות בשכל האדם, מצוות שהן בגדר עדות, זה מצוות שהן 'זיכרון' לאירועים שהיו, ומצוות שהם בגדר חוק, אלה הן מצוות שהן כמו 'חוק' המלך , שהאדם לא לגמרי מבין את טעם המצווה

מצוות פרה אדומה, ואם  יש בה שתי שערות שחורות או צבע אחר, היא כבר פסולה אבל שערה שחורה אחת, זה בסדר.

הסיבה היא בגלל שפרה אדומה באה לכפר על העגל, והצבע אדום מסמל את החטאים, ולכן אנו צריכים שהפרה הנשחטת תהיה אדומה לגמרי,

פרה תמימה שאין בה שום מום,  והרעיון בזה הוא שאחרי הטהרה באמצעות הפרה אדומה, האדם הוא כמו 'בלי שום מום',  לכן גם הפרה המטהרת צריכה להיות ללא שום מום, וגם שלא עליה עליה עול שלא הניחו עליה שום עול, גם אם זה לא קשור לעבודה. אם הפרה נשאה משא זה כבר פוסל את הפרה. וגם שאר העבודות שאם עשתה הפרה, היא פסולה לפרה אדומה, היא צריכה להיות ללא שום עול. למה – ההסבר שאומרים רבותינו זה בגלל שבנ"י פרקו עול בחטא העגל, לכן שוחטים את מי שהוא ללא שום עול.

מוסרים את הפרה אל סגן הכה"ג שזה אלעזר הבן של אהרן הכהן, והוא מוציא את הפרה אל מחוץ למחנה ישראל, ושם השוחט  שוחט את הפרה, לפני אלעזר ואלעזר יקבל את דם הפרה בכף ידו השמאלית

והוא לוקח עם האצבע הימנית שלו, והיזה לעבר , פני אוהל מועד מדם הפרה שבאצבע שלו, וכך יעשה שבע פעמים. שבע פעמים יטביל את האצבע שלו בכף ידו השמאלית ויזה כפי שאמרנו, ואחרי שהיזה שבע פעמים, הדם שנשאר לו על היד, הוא מקנח ומנקה את הדם על ידי שהוא מקנח את הדם הנשאר בכפו על גוף הפרה השחוטה.

ועוד שורפים את הפרה לעיני אלעזר הכהן, ואז ייקח הכהן שלושה דברים, מקל עץ ארז (שהוא הגבוה מכל האילנות) וחתיכת אזוב (מין עשב נמוך, שאוכלים אותו בע"ח) ושני (צמר צבוע באדום)

את שלושת אלה זורקים את תוך הפרה הנשרפת, אפר הפרה הוא זה שמטהר

מי שעשה את האפר פרה הוא יהיה טמא, אבל האפר הזה הוא מטהר

ומהמקום הזה אל סיפור מרתק שמספרים לנו חז"ל בגמרא במסכת קידושין, בגמרא בתלמוד בבלי וגם בתלמוד ירושלמי.

בגמרא כתוב ששאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד היו מוכנים לשלם הרבה כסף,  והיה מפתח מונח תחת הראש של אביו, והוא לא רצה להעיר את אבא שלו, הוא לא רצה לצער את אביו, הוא לא רצה להעיר אותו. זו מעלה גדולה ויפה, שנה אחרת, נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדר שלו נכנסו חכמי ישראל ושילמו הרבה כסף תמורת הפרה אדומה,  ובתלמוד ירושלמי (עם פירוש קורבן העדה ופני משה) כתוב שהם רצו לקנות ממנו את האבן ' יָשְׁפֵה ' יש שניים עשר אבנים באבני החושן, והאבן של שבט בינמין זו אבן יָשְׁפֵה    אחת מ 12 אבנים, האבנים שהיו בחושן שהיה חקוק על האבן ישפה, היה חקוק עליה על האבן את שמו של בנימין, האבן הזו נאבדה, ונרחיב: בפרשת תצווה בספר שמות כתוב, שיש לכה"ג בגד, הוא 'החושן' הוא מכפר על הטיית המשפט מדין אמת.

ויש על הבגד הזה 12 אבנים עם שמות השבטים, רבינו בחיי אומר בפרשת תצווה

שכל האבנים האלה, היו להן גם סגולה לרפואה, האבן של ראובן אודם – זו סגולה לאשה שנושאת אותו, היא לא מפילה, ואם שוחקים את האבן ומערבבים באכילה ושתייה זה עוזר להריון , לוי אבן בָּרֶקֶת אם שוחקים מהאבן זה מועיל לחכמה, יוסף האבן שלו שוהם מי שנושא את האבן הזו הוא נושא חן וחסד בעיני הבריות כמו יוסף וכך רבינו בחיי עובר כל שבט וכל אבן.

ובנימין האבן שלו ישפה, אבן מכל מיני גוונים אדום שחור ירוק וזה עוזר לעצירת הדם

הוא כותב שם שזה לא עוזר 'סתם' להניח את האבנים האלה, רבינו בחיי מפרט את תיאור האבנים ויש אנשים שמוכרים היום כל מיני אבנים ואומרים שזה האבנים מהחושן, וכך רוצים למכור לאנשים את הסגולות כפי שכתב רבינו בחיי, צריך להוסיף עוד משהו, כתב רבינו בחיי שכל מה שהאבנים האלה מועילות ויש להן סגולות מיוחדות, זה רק בתנאי שהאדם 'טהור' מי שנושא את האבנים, והוא טמא, הסגולה לא תעבוד לו.

הוא אומר שהסגולות של האבן, אלה סגולות רוחניות, והן משפיעות רק על אדם טהור.

אז חכמים ביקשו לקנות את האבן ישפה,   שהיא אחת מ 12 האבנים שהיו בחושן שהיה חקוק עליה שמו של בנימין

הם ביקשו לשלם מחיר גבוה על האבן

הוא אמר להם שהוא לא יכול להביא להם את האבן, אפילו שהם הציעו מחיר גבוה, בכל אופן הוא לא הסכים למכור, הם חשבו שהוא עושה כאן מו"מ הם העלו את המחיר, הוא לא רצה למכור להם כי הוא לא רצה להעיר את אביו הם בהתחלה הציעו לו מאה דינרים, והוא לא הסכים הם העלו את המחיר עד 1000 דינרים, אח"כ אביו התעורר, כאשר אביו התעורר הוא הסכים למכור להם ב 100 דינרים מה שהם הציעו לו בהתחלה.

הקב"ה תיגמל אותו והפרה שלו ילדה פרה אדומה, אותו גוי קיבל שכר בעולם הזה, על המעשה הטוב החיובי והערכי שהוא עשה למען כבוד אביו.

אז אנו רואים שהאבן החסרה הייתה האבן של בינימין ישפה, ואנו רואים שהם היו צריכים ללכת לאותו גוי דמא בן נתינה, וגם הוא קיבל שכר במיידי, שכר גדול של פרה אדומה. שגם אותה, חכמי ישראל קנו ממנו.

אומר המשך חכמה למה נאבדה דווקא האבן ישפה, האבן של שבט בנימין? ולמה התגלגל הדבר שמצאו את האבן דווקא אצל אותו גוי?

אומר המשך חכמה יפה מאד, היות וכל השבטים ציערו את אביהם יעקב במכירת יוסף, וגם יוסף לא עדכן את אביו שהוא שהוא חי במצרים, גם בזה היה צער לאביו, יש בזה קצת פגם ליוסף שלא השתדל לפגוש את האחים או לעדכן את אביו שהוא חי, אז יש חסרון לכל 11 השבטים, חוץ מאשר לבינמין.  בינימין לא ידע ממכירת יוסף.  ולכן שרתה שכינה בחלקו, ולכן בגלל שהוא קיים מצוות כיבוד הורים בשלימות, לכן הקב"ה הראה להם את הדרך להשיג את האבן על ידי אותו גוי שהוא מכבד הורים באופן פלאי ונדיר. שואלים רבים מן המפרשים, הרי לכאורה זה לא מסתדר, בגלל שאומר המדרש (ב"ר עא – ה) שרחל תפסה את פלך השתיקה, היא לא סיפרה ליעקב שלאה נכנסה במקומה, וגם בניה היו כמוה שהם עבדו הרבה על 'כח השתיקה' כמו בנימין, שהאבן שלו, זה ישפה יש פה והוא לא מדבר, יודע ממכירת יוסף ולא מדבר. משמע שגם בנימין ידע ממכירת יוסף… אלא המושב זקנים מבעלי התוס' אומר: השבטים עשו חרם שאין לגלות לאביהם שהם מכרו את יוסף, אבל כאשר יוסף התגלה לאחים שלו במצרים, כתוב על האחים, 'ויגידו לו לאמר, עוד יוסף חי' והשאלה איך הם מגלים , הרי הם עשו חרם שאף אחד לא יגלה? אלא שהם שלחו את בנימין שהוא יגלה לאבא, בנימין לא היה במכירה והוא לא היה בחרם ועליו לא חל החרם, ובנימין לא ידע שמכרו את יוסף למצרים אלא שכאשר היה בנימין עם שאר האחים שלו במצרים הוא פתאום הבין שהמשנה למלך הוא יוסף ואז הוא הבין את כל הסיפור, שבעצם יוסף חי! ושהוא נמכר למצרים! לפני כן הוא לא ידע. ואז הוא הראשון שהלך לאמר לאביו שיוסף חי, כי הוא לא היה בחרם. ומה שכתוב שבנימין יש לו את 'פלך השתיקה' הוא שותק, ישפה, יש פה אבל בוחר לשתוק, הכוונה היא שהוא רק גילה לאביו שיוסף חי אבל הוא  לא גילה לאביו שיוסף נמכר למצרים אלא רק שיוסף חי במצרים. אז לפי כל זה, בנימין לא ציער את אביו. ונעמיק עוד אומר המשך חכמה (פרשת ואתחנן על הפסוק כבד את אביך ואת אמך) נאבדה האבן ישפה, וזה היה בזמן בית המקדש השני, שהרי בימי בית המקדש הראשון לא היה צורך בפרה אדומה, כי עוד נשאר מפרה אדומה שעשה משה רבנו, כל ימי בית ראשון היתה פרה אדומה מימי משה רבנו. בבית שני היו כל מיני צדוקים שהם ניסו להכחיש חלקים מהתושבע"פ הם נלחמו במסורת אבות, הם לא רוצים לקבל מה שההורים שלהם קיבלו, הם לא מוכנים, וזה פגם בכיבוד אב ואם, לכן נאבדה האבן, ישפה שהיא סמל לאבן של מי שבשלימות כיבד את אביו, זה בנימין.

וכתב בספר שבילי פנחס, שלכן קיבל דמא בן נתינה שכר גדול על הכיבוד הורים שלו, הוא זכה לשכר של פרה אדומה, כי פרה אדומה זו המצווה של 'חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה' זו המצווה שהסמל שלה היא מה שקיבלנו מההורים שלנו מהדור הקודם.

ללכת בדרכי אבות, אנו לא מבינים אבל אנו עושים בגלל שהקב"ה ציווה, שלמה המלך אמר בעניין פרה אדומה : 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', את טעמי המצוות הוא הבין, אבל את פרה אדומה לא. אבל למשה רבנו נאמר, 'לך אני מגלה טעם פרה אדומה', משה רבנו כן הכיר את הטעם של פרה אדומה, אם כן, אנו מקיימם את המצווה, לא בגלל ההבנה שלנו, לא בגלל הרווח שלנו, לא בגלל ההיגיון שלנו, אלא בגלל שהקב"ה ציווה העביר למשה רבנו, הוא מרע"ה הבין, אבל אנו לא, ואנו ממשיכים לקיים לא מכח ההזדהות לא מכח ההגיון אלא מכח המסורת, כי זה מועבר אלינו מההורים.

משה רבנו הוא בבחינת 'האבא' שלנו. שהרי הוא מלמד תורה לעם ישראל, והגמרא במסכת סנהדרין (יט) אומרת, 'כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'. לכן האבן החסרה היא האבן של כיבוד הורים, האבן של בנימין, וזו האבן היא תימצא אצל מי שמכבד הורים, וכל סיפור האבן החסרה היה בזמן בית שני, ומקדש ראשון נחרב בגלל שלושה דברים שהיו בו, ע"ז ג"ע ושפ"ד, אבל מקדש שני, היו עוסקים בתורה ובגמ"ח ובכל אופן הייתה בו שנאת חינם. ומצינו בברכה שמברך משה רבנו את בנימין, הברכה לפני פטירת מרע"ה, הוא מברך: 'לבנימין אמר ידיד השם ישכון לבטח עליו חופף כל היום ובין כתפיו שכן'.

התורה מתארת שקודם מברך משה רבנו את שבט לוי, שהם עובדים במקדש, אח"כ את שבט בנימין שבחלקם ייבנה המקדש.

על בנימין הוא אומר שהם 'ידיד השם' ומה הכוונה ידיד השם? הכוונה היא  כפי שאומרת הגמ' במסכת ב"ב (יז : ) ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואחד מהארבעה זה בנימין בן יעקב, שהוא ידיד השם, לא היה אמור להיפטר מהעולם, כל הסיבה שהוא נפטר זה בגלל חטא שנגזירה גזירה שבני אדם ייפטרו מהעולם. ועליו נאמר ישכון לבטח, הכוונה היא שבקברו לא תהיה הרימה והתולעים לא ייפגעו בו, בגלל שהשכינה שורה עליו, ולכן גם בחלקו ייבנה המקדש, עליו חופף על היום, הכוונה היא עליו השם יהיה חופף על היום, השכינה תהיה בחלקו של בנימין 'ובין כתפיו שכן', הכוונה היא שהכתפיים זה החלק הגבוה באדם הוא המקום הגבוה שמחזיק את הראש, כך ירושלים היא 'גבוהה מכל המקומות האחרים' ועליה השכינה, גבוהה אין הכוונה בממד החומרי, אלא בממד הרוחני. ולמה זכה בינמין שבחלקו ייבנה המקדש? אומר הספרי: כל השבטים היו במכירת יוסף ולכן לא היו בהם רחמים, לכן היכן ייבנה המקדש, במקום של בנימין שהוא לא ביטא חסרון במידת הרחמים.

כך מופיע כך במדרש (ב"ר צט – א) שכל השבטים רצו שבחלקם ייבנה המקדש, אמר הקב"ה רק מי שלא היה שותף במכירת יוסף בכלל ולא ידע ממנה, בחלקו ייבנה המקדש, וזה בנימין. אז המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ומי שלא הראה שום שנאה,  בשום אופן זה בנימין לכן בחלקו נבנה המקדש. ולכן בזמן בית שני, המצב לא היה טוב מבחינת אהבת ישראל, לכן דווקא נאבדה להם האבן 'ישפה' שהיא סמל לשבט בנימין שבחלקו נבנה המקדש בגלל שהוא היה ללא שום חסרון באהבת ישראל. ועוד יותר, היו לו עשרה בנים ואומר רש"י קרא בנימין לכל הבנים שלו על שם מה שקרה ליוסף, מה שאומר שהוא היה אוהב מאד את יוסף, ובכל אופן כאשר הוא כבר כן ידע אודות מכירת יוסף והוא רק מודיע לאביו  ליעקב אבינו שיוסף במצרים, הוא לא רצה לצער את האחים, והוא שולט בפה ורק אומר שיוסף במצרים, אבל לא יותר מכך הוא לא אומר שהאחים מכרו אותו, הוא לא רוצה לייצר צער ועוינות בין הבריות, זו אבן, ישפה, יש פה – ובכל אופן לא מעביר מידע שעלול לצער את האחים ואת האבא.

יש פה אבל הוא לא רובוט, אלא הוא בוחר האם כן או לא לדבר, והוא בחר לא לספר, ואפילו שיש בהרבה מקרים הרבה חשק לאחד האחים או האחיות 'לתפוס' מקום במשפחה, מקום טוב יותר ולכן הוא שמח לרכל או לאמר מילה רעה על אחד האחים והאחיות בשביל לשפר את המעמד שלו במשפחה, הוא רוצה להעביר מידע פיקנטי, הוא רוצה לרכל, הוא רוצה להוכיח שהוא 'הישר' ואחרים פחות… אבל בנימין, ישפה  יש פה.

הוא יכול לאמר והוא בוחר לא לאמר. ולמה לא?

כי הוא לא רוצה לצער את אביו, יעקב אבינו, במילים אחרות, לא רוצה בנימין לגרום צער לאביו, הוא לא רוצה לסכסך בין האחים ואביהם יעקב. וכך אותו דמא בן נתינה, נגשו אליו לקנות אבן, אבל הוא לא רוצה לצער את אביו, מזה למדנו, לא לדבר לה"ר כן להתנהג באהבת חינם, למה? כי אבינו, אבינו שבשמים אוהב ורוצה את זה.

ללמוד מדמא בן נתינה

ואומר המדרש (שמו"ר לג)   הפסוק אומר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' אומר המדרש, כמו אבא שצריך לשכון אצל הבן שלו, כך אמר הקב"ה אני אבא שלכם, תנו לי מקום, ולכן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

המקדש הוא כמו 'מקום משכן של אבינו שבשמים' כך אומר המדרש, ועוד בעניין המקדש,  מקום המקדש הוא 'לכפר על עונותינו' כמו שאנו אומרים בהגדה של פסח, בית הבחירה הוא בשביל לכפר על העוונות שלנו. והרי העוונות הם המבדילים בינינו לבין הקב"ה (ישעיהו נט) לכן אמר הקב"ה נעשה מקדש, המקדש שם יש קורבנות, שם מקריבים ושם מתקרבים להקב"ה, וכמו שכתוב 'אדם כי יקריב מכם קרבן להשם'. כמובן שלהביא קורבן לבד זה לא מספיק ואדרבה הגמרא במסכת חגיגה אומרת שהיו אנשים מנצלים לרעה את הקורבנות היו מזלזלים במצוות והיו אומרים לעצמם כדי להרגיע את המצפון שלהם, שזו לא בעיה גדולה, כי תמיד הם יכולים לזכות לכפרה, איך? על ידי הקורבנות.

אומר הרב פינקוס שלכן הקב"ה שפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על בנ"י, למה? כי בעצם מה גרם לעם ישראל לחטוא שוב ושוב? התשובה היא, עצם זה שהם יודעים שיש מקדש ושם תמיד זוכים לכפרה, אז העניין נעשה להם כמו 'הרגל' שהם עולים לירושלים ושם מקריבים קורבן והם ממשיכים בשגרת החטאים שלהם יום יום. כי לא צריכים לעשות תשובה, נביא קורבן, נשלם מה שצריך, וזהו! אנו מסודרים, כך הם אמרו לעצמם, אם כן הסיבה שהם לא עושים תשובה, זה בגלל שהמקדש קיים, והם משלים את עצמם , שהם יהיו בבחינת 'אחטא ואשוב' אבל זו אשליה כי בפועל הדרך והגישה היא אחטא ואמשיך לחטוא בגלל שיש לי תמיד אפשרות לעשות תשובה. אם כך אמר הקב"ה אכלה את חמתי על העצים ועל האבנים שיעשו תשובה באמת.

אבל אם עושים תשובה, אז מקום שלימות הכפרה זה בית המקדש, ויותר מכך בית המקדש זה המקום של 'אבינו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אומר המדרש, בגלל שהוא אבינו הוא רוצה כביכול לגור בחברתנו וזה בית המקדש. אז אם הוא אבינו אנו בניו, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול

אבל אבא שמחל על כבודו, כבודו מחול. אז אם אנו מתנהגים בדרך של 'בנים' אז יש לנו אבא שמוחל לנו. ונעמיק עוד התורה אומרת 'בנים אתם להשם אלוקיכם  לא תתגודדו'

אומרת הגמ' (יבמות יג) לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות, אומר הריטב"א הכוונה היא, בגלל שאנו בנים להשם, אנו צריכים להיות מאוחדים ולא לעשות 'אגודות אגודות' כאילו יש כאן שתי תורות. אנו בנים אז אנו צריכים שתהיה אחדות, זה לא קל, זה לא קורה ברגע אבל כן, זו המגמה.

לכן חלק המקדש הוא בחלק בנימין, שהוא הסמל למי שלא מייצר מחלוקת ושנאה בין האחים ויעקב, הוא הסמל למי שיכול לדבר ולא מדבר, כתב בספר שבילי פנחס, כתוב בתורה שבנימין שמו, הוא בן ימין, אפשר להסביר בן ימין, בגלל שבחלקו ייבנה המקדש, אז הוא קשור למקדש ולכפרה, והכפרה היא מצד ימין כמו שאנו אומרים בתפילת שחרית בתחנון של 'והוא רחום' בימי שני וחמישי, 'ימינך פשוטה לקבל שבים'. ימין היא סמל למידת הרחמים, ואם האדם עושה תשובה אמיתית, לא רק שם כיפה וציצית וממשיך לנבל את הפה ולעשות מעשים שלילים, אלא ממש חוזר בתשובה, עם לימוד תורה ,מידת הענווה ושמחה בקיום המצוות, סור מרע ועשה טוב. אז ימינו של הקב"ה מקבלת את האדם ששב בתשובה, וזה בנימין, בן ימין, המהות של בית הקדש, לכפר על עונתינו, הימין החסד והרחמים, למה? כי אנו בנים למקום, ואב שמחל על כבודו, כבודו מחול, בית המקדש זה המקום שאנו רואים שאנו בנים למקום, ואם כך בנימין הוא מבטא את השלימות של אהבת האחים וגם הכבוד לאביו, לכן בחלקו נבנה המקדש.

ובבית שני החיסרון היה, שלא הייתה אהבת ישראל, כתב בספר תפארת ישראל (מהר"ל) אותו גוי שקיים מצוות כיבוד או"א במסירות גדולה כ"כ זה סמל לבני עשו, שגם הוא כיבד את אביו,

כמו בחז"ל שעשו היה מכבד את אביו יצחק באופן פלאי עד שאומר המדרש (דב"ר א – טו)  אמר רבי שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבי ולא שמשתי אותו אחד ממאה ממה ששימש עשו את אביו. ועוד כתוב שהיה משמש את אביו עם בגדי מלכות ואומר החת"ס (פרשת לך לך ) אם יש אחדות אצל עם ישראל יש פירוד בין האומות, ואם יש פירוד בעם ישראל, יש אחדות בין האומות, והם מצערים אותנו, ואז אנו חייבים להתאחד, והאחדות שלנו מנטרלת את האחדות של האומות נגדנו. אם יש אחדות בקדושה אין אחדות בטומאה וגם הפוך. וזו הכוונה כינוס לצדיקים, שהם מתכנסים זה גורם פיזור לרשעים. בבית שני היה חסרון של 'שנאת חינם' לכן הרמז היה, שחסרה להם האבן ישפה, שהיא אבן של בנימין, אבן של אהבת ישראל, זה מה שהיה חסר, ואהבת ישראל גורם לנחת אצל אבינו שבשמים. היה כאן רמז, שאנו לא מספיק משקיעים למען הקב"ה, וגם באהבת אחים, לכן  הגוי דמא בן נתינה כן משקיע למען אביו…לכן הם קנו מאותו גוי את האבן, היה כאן רמז, אם אתה רואה אצל הגויים אחדות וחיבה וקשר טוב ביניהם או בין הבן לאביו, זה עלול להיות סימן שאצלנו נאבדה אותה תכונה חשובה, ובטווח ארוך כינוס לרשעים עלול לגרום נזקים גדולים לעם ישראל.

ולכן הוא זכה דווקא בפרה אדומה, אותה מצווה שהיא גם מבטאת אהבת ישראל ברמה גבוהה מאד, שהרי הכהן והמתעסק עם פרה אדומה, הוא מטהר את הטמא אבל הוא עצמו נטמא, לא כל אחד יכול לבחור לאמר, אני מוסר נפש למען האחר, העיקר שיהיה לו קצת טוב, לא!  צריכים לפי כללי ההלכה, וכאן ההלכה אומרת,  שהכהן יהיה טמא למען הטמא שיהיה טהור.

אז הקב"ה מייצר מציאות שמדברת שמראה

ואנו צריכים לפקוח האוזניים לשמוע

את העיניים לראות

ואת הלב להפנים…

 

 

אומר בעל חידושי הרי"ם

באמת היה קטרוג גדול בשמים, איך בנ"י בזמן בין שני הם לא מספיק מקיימים את המצוות בין אדם לחבירו, ואותו גוי כ"כ מקפיד על כיבוד אביו. עד שהיה תיקון לדבר, כי  אמנם הגוי קיים במסירות כיבוד אב שהיא מצוה שכלית הגיונית ומובנת גם אצל אומות העולם. אבל עם ישראל חכמי ישראל.

היו מוכנים להוציא כל ממון שבעולם כדי לקנות פרה אדומה שהיא חוקה בלי טעם ובכך מתגלית מעלתם של ישראל יותר מכל אומות העולם שהם מוכנים לקיים לא רק מצוות שכליות אלא גם מצוות שהן בבחינת 'חוק' חוקקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה.

הוא היה מוכן לאבד כסף עבור מצווה שכלית, כיבוד הורים. אבל ישראל  נותנים  הרבה ממון בשביל פרה אדומה שהיא מצוה חוקית ובעצם הגוי מקיים מה שהלב והשכל שלו אומר לו, ואם יש תקופה בהיסטוריה שהגוי מבין שצריכים לקיים כיבוד הורים, אז נפלא, הוא יעשה את זה, לא בגלל שצריכים לכבד הורים כערך מוחלט, אלא שיש תקופה בהיסטוריה שהתרבות והערכים הם אומרים שצריכים לכבד הורים, אבל זה לא אומר שזה 'ערך' מוחלט, אלא ערך זמני גמיש והכל לפי העניין הצורך הרצון הזמן והמקום.

הוא משקיע הרבה מאד, למען הכיבוד הורים, אבל המניע שלו, זה מה שהלב מחייב, מה שהרגש והשכל מחייב, אמנם הוא עושה מעשה יפה, כיבוד הורים, אבל היסוד הוא 'עקום' הוא עושה מה שהלב והרגש מחייב, אבל זו בעיה, כי אם בעתיד השכל יאמר לא לכבד הורים, מה יעשה האדם? מה יעשה הנער, יתחיל לאמר ולשיר שהעולם שייך לצעירים ויתחיל  לאמר שהוא לא חייב לכבד את ההורים שלו, ועוד יותר ההורים חייבים לו, זה מה שהשכל והתרבות כיום מדברים, אז הוא כבר לא מחויב לערך, הוא מחויב ללב, להיות מחויב ללב זה לא ערך, זה להיות מחויב לרגשות. לכן כנגד ההשקעה שלו, מיד להסיר את הקטרוג הגיע הקנייה הבאה, הקנייה של הפרה אדומה, מה שמראה את המסירות למען מצוות שהן בבחינת 'חוק'.

אומר המהר"ל אותו גוי דמא בן נתינה הוא מאשקלון, למה אשקלון, כי הוא 'שוקל' שוקל הכוונה לוקח, הווה אומר אמנם הוא מקיים כיבוד הורים, אבל הוא לא עושה זאת בגלל שהוא נכנע להקב"ה אלא הוא עושה זאת כי זה הערכים והתרבות באותה תקופה, הוא רוצה להיות חלק מהקהילה מהאנשים מהחברה ולכן הוא מתנהל בהתאם לתרבות של אז לא כי הקב"ה מחייב. הגוי מוכן להשקיע הרבה למען ערכים ,אבל רק ערכים שהוא יצר אותם או ערכים שהוא מזדהה אתם. הגוי הוא מאשקלון רצו חז"ל לרמז (מהר"ל תפארת ישראל)  אשקלון מלשון 'שקל' לקח וקיבל.

וגם שמו דמא בן נתינה, דמא – כמו דם

נתינה – כמו נתינה, הוא נותן אבל בתנאי שיש 'דמיהן בם' שיש לו רווח מהנתינה הזו.

המצוות שהגוי מקיים זה נקרא חסד לאומים חטאת, לטובת עצמם לטובת הרווח שלהם, למען מה שהם מזדהים אתו, למען הערכים שהם יצרו, והם יצרו ערכים מהלב שלהם, מהרגשות שלהם.

ויש מהם שהם באמת מוכנים להתחייב ולהקריב למען הערכים שלהם, כדוגמת דמא בן נתינה שקיים כיבוד אב והיה מוכן לוותר על הרבה כסף רק כדי שלא להעיר את האבא שלו..

אבל גם זה – למען הרווח שלו, הוא לא עושה את זה כי זה צווי של הקב"ה, אלא כי זה צווי של התרבות של החברה, אם מחר הצווי של התרבות יהיה לזלזל בהורים ודור המבוגר כמו כיום, גם את זה יעשו בהידור רב, כמו שעושים כיום!!

אבל אצל עם ישראל קיום המצוות אמור להיות למען מטרה אחרת, לא כדי להרוויח! אלא כדי לקיים את רצון הקב"ה עושים את האמת כי זו האמת. כמו עבד המשמש את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, ואמנם נכון שלא כולם ברמה כ"כ גבוהה, אבל המגמה והחינוך, הוא כן, להגיע למקום מרומם!

הוא דמא בן נתינה, הוא נראה ודומה כאילו הוא נותן, אבל הוא 'מאשקלון' הוא רוצה לשקול לקחת להרוויח, כך אומר המהר"ל.

וכך היה עשו הרשע, היה נראה כמי שאיכפת לו מאביו, והוא אומר אני רוצה להרוג את האח שלי, אבל יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, הוא לא רוצה את טובת אביו, אם היה רוצה את טובת אביו, לא היה רוצה וחושב איך להרוג את בן אביו, את האח שלו…אלא שהוא היה רע, אבל כך הם הרשעים שעושים מעשים טובים, כדי לחפות את הרוע שלהם, לכן אומרת המשנה ללמד על כל אדם זכות (משנה אבות) אבל אם הוא רשע, אין ללמד עליו זכות, כי גם כשהוא עושה מעשה טוב, הוא עושה כדי להסתיר את הרוע שלו (רע"ב)

וכך פירש רש"י בעניין עשיו ויהי עשו איש יודע ציד = לרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרים את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק הוא לא מחפש לכבד הורים אלא רק כלפיי חוץ

כל מה שרצה עשיו את הברכות, כי הוא רצה את העשירות, לא כדי להחזיק את יעקב איש תם יושב אוהלים, אלא רק למען עצמו.

 

ונעמיק עוד הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל, והשאלה היא על ענין חטא העגל  איך דור דעה נכשלו בחטא גדול כזה?

 

האזינו: