ערב פסח מזמין אותנו בדרך כלל לעסוק בניסים, בחירות וביד החזקה שהראה ה' במצרים. אך בין דפי המדרש חבוי נתון מצמרר שקשה לעכל: רוב העם היהודי – ארבעה חמישיות ממנו – בכלל לא זכה לצאת ממצרים. הם מתו בשלושת ימי האפלה ונקברו באדמת הנכר על ידי אחיהם (כך מביא רש"י על הפסוק – 'וחמושים עלו בני ישראל ממצרים').
מדוע? עונה המדרש ומסביר כי כל מי שלא האמין באמונה שלימה שהגאולה אכן תגיע – לא זכה להיגאל. וכך אנו אומרים גם בהגדה של פסח על הבן הרשע – "אילו היה שם – לא היה נגאל".
השאלה הזועקת היא פשוטה: איך זה יכול להיות? הרי לא מדובר ביהודים של תחילת השעבוד שחיו בייאוש קיומי, אותם הבין גם משה רבינו כאשר לא שמעו אליו 'מקוצר רוח ועבודה קשה'. מדובר באנשים שראו במו עיניהם את המטה הופך לנחש, את הנילוס הופך לדם ואת מכת דבר שמכחידה את מקנה המצרים בעוד שדות גושן נותרים ירוקים אפילו במכת ארבה. אחרי תשע מכות של ניסים גלויים, איך אפשר עדיין לא להאמין שהגאולה מעבר לפינה?
עוד באתר:
התשובה לכך אקטואלית בצורה מכאיבה. הנסים אמנם התרחשו בשטח, אבל התיווך שלהם להמונים נעשה דרך "אולפני גושן". דמיינו את מהדורת החדשות המרכזית בערב של מכת ארבה: הפרשן הצבאי, אלוף במיל' במערך המרכבות, מסביר בטון חמור סבר ש"מבצעית, מדובר באירוע טקטי בלבד. קשה לראות את פרעה נשבר בגלל כמה חרקים". הכתב המדיני, בשידור חי מול פתח הארמון ברעמסס, תוהה בציניות: "משה מבטיח ניצחון מוחלט, אבל מה האסטרטגיה ליום שאחרי? האם יש לו תכנית סדורה לניהול הכלכלה המצרית אחרי קריסת החקלאות?".
התקשורת במצרים
התמונה נוצרה ע"י בינה מלאכותית
בזמן שהקב"ה הכה באויב המצרי, היו מי שעסקו ב"חוק הבינלאומי" של מכת ערוב. בערב שבת הוקדש פאנל שלם ל"חוסר המידתיות" של חיות הטרף ועוררו רחמים על הילד המצרי ה"חף מפשע" שנתקע בלי מיגון, במקום להבין שבאויב אכזרי נלחמים ללא פשרות. כשפרעה כבר עמד על סף שבירה באמצע מכת שחין, הפרשנים באולפן עסקו ב"שחיקת המנהיגות" של משה ובסקרים שמראים כי הציבור בגושן מעדיף מנהיגות "שקולה ואחראית" יותר, כזו שלא מרגיזה את האימפריה המצרית.
המחאה המצרית אליה הצטרפו גם רבים מהשמאל הישראלי סוקרה בהרחבה, מאחורי הכתבים שנשלחו לזירה נעמדו מפגינים עם שלטי הסתה וקריאות לרצח משה רבינו, בהפקת הערוץ 'לא שמו לב' לכך והדברים המחרידים שודרו במשך שעות בפריים טיים.
ערב מכת חושך, כאשר העם המצרי כבר היה מפורק ואחוז בלהה, בערוצי התקשורת בשמאל היהודי ציטטו גורמים בארמון פרעה שסיפרו על חוסן ונחישות. המרואיינים שהפכו בני בית באולפנים היו האלופים במיל' דתן ואבירם שעברו מתוכנית לתוכנית וחשפו עוד ועוד פרטים על עברו האפל של משה, ועל פרשיית רצח בה היה מעורב אי אז לפני עשרות שנים, הגדיל לעשות אחד הערוצים שהצליח לשלוח את ראש דסק התחקירים לסדרת כתבות עומק מארץ מדין, כדי לחשוף פרטים מביכים על 'שנותיו האבודות' של משה.
התקשורת של גושן, ברובה שלוחה מובהקת של השמאל המנטלי, הצליחה לעשות את הבלתי יאומן: היא גרמה ליהודים לראות נס ולהרגיש כישלון. היא לקחה עוצמה אלוקית ותרגמה אותה למרמור, לספקנות ולקטנות אמונה.
ההיסטוריה, כידוע, חוזרת. גם היום, בערב פסח תשפ"ו, אנחנו נמצאים בעיצומן של מערכות אדירות. היד החזקה מורגשת בכל זירה – מחורבות עזה ועד ללבנון, מנמלי תימן ועד לבסיסי הגרעין באיראן. האויב סופג מכות קשות, ניסי ניסים גלויים של הגנה והתקפה שרק לפני שנים ספורות נראו כדמיון רחוק.
אבל מי שצורך את המציאות דרך אותם "אולפני שמאל" ממורמרים, עלול לפספס את הרגע הגדול. מי שמקשיב למי שמחפש רק את החולשות, את ה"אין אסטרטגיית יציאה" ואת הדיכאון הלאומי, עלול למצוא את עצמו נשאר מאחור, שקוע בתוך החושך המנטלי בזמן שבחוץ כבר מפציע אור הגאולה.
הלקח של נופלי מכת חושך הוא קריאת השכמה עבורנו: אל תתנו לפרשנים לייאש אתכם. הסירו את משקפי הספקנות ואמצו משקפיים אמוניות ואופטימיות. הניצחון קרוב, הגאולה כאן, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא פשוט להאמין שהקב"ה איתנו, שהגאולה כבר תיכף כאן, ועוד השנה נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.
