אם אני באמת מוצלח; למה שלא אשבח את עצמי?

אומרת המשנה באבות שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ואינו נכנס לדברי חברו. ואינו נבהל להשיב ושואל כענין ומשיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי.

ומודה על האמת, וחילופין בגולם. אומר התוס' יום טוב, מדוע התנא פתח בגולם ואח"כ המשיך עם החכם ואז פירט את מעלות החכם? התשובה היא: בגלל שהאדם קודם הוא גולם, אח"כ עם הזמן הוא נעשה חכם. זה לא בבת אחת, אלא בהדרגתיות נעשה חכם. גולם הכוונה כמו גולמי, כלומר יש לו בפוטנציאל הרבה תכונות יפות, אבל הכל גולמי…זה לא מתפתח כמו הרבה זוגות צעירים, הם כועסים מתוסכלים מגיבים בצורה משונה בקשר החדש שיש להם, וההורים או הם עצמם נבהלים מאד, אבל בהרבה מקרים, הבעיה היא לא כ"כ גדולה, זו בעיה של 'גולם' לא בעיה של אדם לא בריא בנפשו, אבל באימפולסיביות ובפזיזות מהר מאד הורים אומרים, החתן או הכלה לא בריאים בנפשם, אבל זה לגמרי לא נכון , הם פשוט 'גולם' כמו כלי גולמי, הם עדיין לא מספיק התפתחו וצמחו. הראשית חכמה כתב, אדם חכם הוא כמו תבלין לתבשיל, תבשיל זה המאכל, אבל אם יש לאדם 'חכמה' הוא כמו תבלין לתבשיל, הוא נותן טעם לתבשיל כך הוא החכם מעניק 'טעם ומשמעות' לחיים.

הרמב"ם מחלק את האנשים לחמישה סוגים, יש מי שהוא בור, אדם שאין בו, לא חכמה ולא מוסר לא מעלות של שכל ולא מעלות של מידות טובות, כמו 'שדה בור' שלא נזרע בו כלום וגם אם ייזרעו בו, שום דבר לא ייצמח. הבור כמו השדה בור, הבור לא קולט.

יש דרגה מעל, זה ה'ריק', אדם שיש לו הכנה לרכוש מידות ומעלות טובות יש לו כלים הוא בר הבנה ובר זיכרון אבל הוא מעולם לא למד.

הוא לא מנצל כישרונות, הוא לא קיבל הדרכה וחינוך הוא לא מכיר את הכוחות והיכולות שלו.

יש דרגה מעל, 'עם הארץ' מי שהוא מתעסק בעיקר בפרנסה, בעניינים הקשורים ליישובו של עולם. הוא עסוק בפרנסה והוא מעורב עם הבריות הוא רוכש מידות טובות הוא אדם מהשורה הוא אדם שעוסק בישובו של עולם.

ועוד יש מישהו מעליו, זה 'הגולם' יש לו מעלות שכליות, יש לו מידות טובות, אלא שאין שלימות, הדברים אצלו בערבוביה, הוא יודע שצריכים להיות זריז הוא יודע שצריכים להיות יעיל הוא יודע שצריכים לשמוח הוא יודע שצריכים מידי פעם להשתמש במידת הגבורה, אלא ש'אין סדר אצלו' לא ברור לו מתי עושים מה…הוא זריז במקום שצריכים להיות קצת יותר אדישים, הוא שמח מדי במקום שצריכים להיות בשוויון נפש. יש לו תשתית יש לו חכמה יש לו הבנה, אבל הדברים לא מושלמים, הוא יכול להסביר למה הוא צריך לכעוס הוא יכול להסביר למה הוא צריך להיות אדיש, אבל הוא מסביר את הדברים בצורה הגיונית, אבל בסוף הוא לא יעיל! הוא לא פועל בצורה יעילה. הוא כן הגיוני, הוא כן מחבר ומצרף נתונים אחד עם השני, אבל הוא לא עושה את זה בצורה יעילה, הוא כן מסביר למה אשתו לא בסדר, או הילדים לא בסדר, אם נשמע אותו, נאמר: שכל מה שהוא אומר, זה הגיוני.  אבל אח"כ כאשר נשמע את הצד האחר, כאשר נשמע את האשה אז נראה תמונה אחרת לגמרי, האדם הזה הוא כן 'גולמי' הוא לא טיפש, הוא כן הגיוני, הגיוני וגולם.

חכם הוא הפוך, מי שרואה את התמונה כולה.  אז הגולם לפי הרמב"ם הוא לא טיפש הוא לא 'סתם' לא מבין כלום, לא! לגמרי לא! הוא אדם הגיוני מאד, אבל תמיד חסר לו מידע שמשלים את כל התמונה. הוא מבין מהי מוסריות וגם הוא מבין מהי חכמה, אבל הוא לא מחויב לחכמה הוא לא חי לפי החכמה הוא לא מתנהל לפי החכמה, הוא לא מרחיב מבט לפי כללי החכמה. הוא פשוט תמיד חסר, הוא הגיוני עם מידע חסר. הוא מסביר כמה אשתו רעה אליו, כמה היא לא נעימה אליו, וזה נשמע הגיוני וכואב, אבל הוא לא מפרט מה הוא עושה לה שתרגיש רע ותגיב אליו בצורה רעה כלפיו, הוא רק מדבר על הצד הכואב שלו, האם הוא הגיוני, כן! האם הוא מצרף נתון לנתון ומגיע למסקנות? כן! אבל תמיד חסרים לו עוד נתונים כדי להגיע ל'שלימות המידע'…אז הוא גולם הוא הגיוני , הגיוני מאד אבל תמיד מגיע למסקנות על בסיס נתונים לא מספיק מדויקים ונכונים.

אז יש את הגולם אח"כ יש את החכם, שהוא היעיל ביותר

ואז אומר הרמב"ם יש עוד דרגה, יש את החסיד, שהוא עושה לפנים משורת הדין, מעבר למה שהחכמה והיעילות אומרת לאדם לעשות. לדוגמא הוא לא רק חי לפי השו"ע אלא גם לפנים משורת הדין, הוא לא רק חי לפי החכמה איך לנהל את הבית שלום בית וחינוך ילדים אלא מחפש, איך לשדרג את האווירה מעבר לרגיל.

אז בעניין החכם, אומרת המשנה,  החכם הוא לא מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, על בסיס מה שהסברנו זה מובן, אם הוא חכם, הוא יודע שיש לו את מידע, שיש לו, אבל אם יש מולו משהו גדול בחכמה או בגיל, הוא מבין שיש סיכוי גדול שהאדם שמולו הוא יודע יותר מבין יותר, ולכן החכם הוא כמו גולם ביחס למי שהוא חכם ממנו, ולכן הוא לא מדבר, כי הוא מכיר את מקומו, שכעת הוא אמור לשמוע ולא להשמיע. גם משה רבנו אמר להקב"ה אני לא רוצה לדבר בפני אהרן שהוא גדול ממני, לכן אמר מרע"ה 'שלח נא ביד תשלח' ביד אהרן שהוא גדול ממני בשלוש שנים. יש עוד פירוש שהחכם לא מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו במנין, הכוונה היא שיש למי שמולו יותר תלמידים, זו הכוונה גדול במנין, אם יש למי שמולו יותר תלמידים אז מתקיים בו מה שאומרת המשנה באבות: ומתלמידי יותר מכולם. הוא יותר חכם בהיבט מסויים בגלל שיש לו יותר תלמידים, ולכן הוא מקשיב ושומע ממי שיש לו הרבה תלמידים. המשנה אומרת שהחכם לא מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואו החיבור אין הכוונה שני הדברים יחד, לא! אלא כאן הכוונה היא 'או' כלומר או שהוא גדול ממנו בחכמה, או במנין. כמו שכתוב בתורה 'מקלל אביו ואמו מות יומת' אין הכוונה שמקלל את שניהם יחד אלא אם הוא מקלל אחד מהשניים, כבר מגיע לו העונש.

עוד אומר המדרש שמואל דיוק נפלא במשנה, החכם לא מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, המילה 'שהוא' היא מיותרת, היה מספיק שיהיה כתוב ולא מדבר בפני הגדול בחכמה, למה כתוב מי 'שהוא' גדול בחכמה? אומר המדרש שמואל, הכוונה היא כך, פעמים שאתה באמת כן יותר חכם מהאחר, אבל הוא מרגיש שהוא חכם יותר ממך, אל תנסה להוכיח לו שאתה חכם יותר, אם תנסה להוכיח לו שאתה חכם יותר, הוא יילחם בטיפשותו על חכמתו וינסה להוכיח שהוא חכם יותר, ולכן כאשר הוא ינסה להילחם שהוא חכם יותר, הוא יגמד כל דבר טוב שתעשה, הוא יזלזל בכל דבר חכמה שתגיד, והוא יעצים כל חכמה שלו. לכן אל תראה לו שאתה חכם יותר, אל תראה לו את זה, כי הוא רק ינסה להוכיח שהוא חכם יותר ובכך אתה תרוויח אויב ולא אוהב. אם צריך הדגש אם צריך אז תן לאדם להבין מעצמו שאתה חכם יותר, אל תנסה להכריח אותו לאמר לך זה. אם תנסה להכריח אותו לאמר לך שאתה חכם יותר, הוא יוכיח לעצמו, שזה לא כך. אם לא תנסה להוכיח שאתה חכם יותר, אלא פשוט תתנהל רגיל, בענווה ובצורה עניינית, הוא יבין שאתה חכם יותר, אבל הוא לא יאמר את זה בקול, למה? כי הגאווה לא מאפשרת לאדם להיות 'פחות' מהאחר, לכן תן לחשוב לבד שאתה חכם, אם תנסה להכריח אותו להבין שאתה חכם, הוא יחשוב שאתה טיפש. וכך אומר שלמה המלך יהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ.

הרלב"ג  כתב: אין ראוי שתהלל עצמך כי זאת תכונה פחותה. טוב שיהללך זר ולא פיך.

בטעם הדבר כתב בספר ארחות צדיקים הגאוה הרעה היא אשר יבזה בני אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו ומהלל ומשבח את  עצמו שהוא גדול בחכמה ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאותו, ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו ודבריו ומעשיו שהם משובחים ממעשה וחכמת ועצת חבריו ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים ועל זה אמר שלמה יהללך זר ולא פיך.

לפי זה המשבח עצמו מבזה בני אדם בפה ובלב שלו, והוא עסוק להלל ולשבח את עצמו ש'הוא' גדול בחכמה וכולם קטנים ופחותים בעיניו, מרוב גאוותו לא יודה על האמת וגם החכמה שלו בעיני עצמו תמיד נראית יעילה וטובה יותר. הוא מתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים…בעיניו…

אמנם בגמרא כתוב שהחכם שלא מכירים אותו במקומו מותר לו להשתבח ולהתפאר ואין בזה משום יהללך זר ולא פיך כך בגמרא (נדרים סב) וגם בשו"ע (יור"ד סימן רמו סימן כא)

מותר לחכם להודיע מעלתו באתרא דלא ידעי ליה אם יש צורך בכך.

גם כתב האברבנאל בפירושו למסכת אבות (פ"ד) בביאור דברי בן זומא שכאשר ראה את עם ישראל עולים לרגל אמר ברוך שברא כל אלו לשמשני (ברכות נח )  ובן עזאי היה אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום…ולא היו הדברים האלו גאוה ח"ו אלא לעורר לב  התלמידים ולהלהיב אותם כדי שיקנאו בכבודם, וקנאת סופרים תרבה חכמה.

וגם  מובא בספר חיים תהילה להגאון רבי חיים פאלאג'י (אופן כ"ד עמ' י"ג) שביאר זאת על דברי רב יוסף סוף מסכת סוטה שאמר לא תתני ענוה אל תגיד שאין ענוים שהרי אני ענו. וכתב שכן יכול הרב לשבח עצמו לתלמידיו ולחבריו כדי שילמדו מדרכיו.

כך גם כתב  בספר חסידים (תתתשמה) אדם מגיד לבניו או לתלמידיו כך אני עושה כך היה אבי עושה כך היה רבי עושה כדי שהם יעשו כך.

גם כתב בביאור עץ יוסף על דברי בן עזאי שאמר כל חכמי הדור דומים עליו כקליפת השום כתב שכל כוונתו לא היה לכבודו אלא להלהיב לב האנשים שיהיו דבקים בחשק התורה ושוקדים על דלתותיה תמיד!! והוא הדוגמא!! שהרי הוא שוקד יומם ולילה זכה להיותו גדול בתורה.  גם מצינו בדברי  בעל החובת הלבבות (בשער יחוד המעשה פ"ב) שהרב יכול להתכבד בעשייה ובלימוד שלו כדי לעורר את בני דורו לשאוף לעוד ועוד, ולא יתיאשו להשיג מדרגיות גבוהות. גם  הבן איש חי בספרו בן יהוידע כתב  על דברי רשב"י (סוכה מה) ראיתי בני עליה והם מועטים וזה אני ובני, וכוונתו אינה לגאווה אלא לעורר התלמידים חכמים השומעים דבריו שייתעסקו בלימוד הסוד כי הוא זכה לכל הכבוד הזה בעבור עיסוקו בלימוד הסוד.

ועוד יותר, הרי שלמה המלך בעצמו אומר יהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ. אבל הוא בעצמו מה עשה? הוא כן שיבח את עצמו שלמה המלך עצמו אומר:

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלָים וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת.

(קהלת א טז) וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלָים אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. (קהלת)  ועוד הרבה שבחים שאמר על חכמתו

איך עשה כך שלמה המלך ? אלא שכתוב בזוהר (זוהר חדש רות דף צ"ט ע"א )  שלמה המלך משבח את עצמו כל כך וקרא הוא על רוחו שהוא חכם כי לא הכירו את חכמתו, אם היו מכירים את חכמתו הוא לא היה אומר אבל כאשר היה צורך לגלות את חכמתו, אז הוא כן גילה את חכמתו למען הרבים.

 

 

עוד מצינו בעניין החכם שהוא אינו נכנס לתוך  דברי חברו, הוא לא מתפרץ הוא מאפשר לזולת לדבר והוא לא מראה קוצר רוח בזמן שהשני מדבר.

הוא לא מגלגל עיניים לשמיים, הוא מאפשר לאחר לדבר. מקשיב עד הסוף, וגם אם מידי פעם הוא נכנס אל תוך דברי חבירו, אבל כעיקרון הוא מאפשר לחברו להראות את התמונה השלמה של מה שהוא רוצה לאמר…  הוא שומע את כל מה שאחר אומר ומתייחס, בהרבה מקרים אשה אומרת בעלי לא מקשיב, והבעל אומר, אני מקשיב כל מילה, ואכן הוא יכול לחזור בדיוק על מה שנאמר לו, והוא מבין את הדברים, אבל הקשבה רצינית היא לא רק להבין, אלא גם להזדהות עם הדברים, ולתת איזה מענה למה שהאדם רוצה ומצפה, אפילו קצת. אבל כן לתת מענה, זה לא רק להקשיב אלא גם להזדהות ולכן גם לעשות מעשה.

אם  האישה אומרת קשה לה בבית עם הילדים והבעל אומר אני מבין אותך אבל יש לך עוזרת ויש לך כסף אז הוא מבין, אבל לא נותן מענה לצורך של האשה.

גם אם הוא כן שומע עד הסוף מה שנאמר לו,  הוא לא מתייחס ברצינות עד הסוף למה שנאמר לו. נקודה נוספת אצל החכם אינו נבהל להשיב בני אדם חושבים מיהו אדם חכם מי שמגיב בבת אחת מי שמגיב מהר מי שאומר במיידי אבל בהרבה מקרים אותו אדם הוא לא חכם הוא פשוט אימפולסיבי כמו שאמר האדמו"ר מקוצק מי שמגיב מהר בחריפות הוא בהרבה מקרים עצלן לחשוב ולהעמיק.

אנשים חושבים שהחכם ניכר בכך שהוא ממהר להשיב נראה שהוא מוצא פתרון לכל בעיה הוא שולף מענה מענה מהיר והוא  נחשב מבריק, אבל ההברקה שלו לא פעם היא חושך גדול מאוד הוא לא כל כך חכם, הברקה רגעית, פתרון שטחי שלא נותן מענה אמיתי לבעיות העמוקות המורכבות של החיים שדורשות עיון וחוכמה רחבה ואמיתית חכמה שהיא  פרי מחשבה מעמיקה על כל פרטי הבעיה.

חשיבה שנובעת מתוך רצון להגיע לאמת

לא להרשים עם תשובה מהירה אלא לתת מענה אמיתי שמתייחס לכל פרטי הבעיה. החכם האמיתי לא נבהל להשיב לא ממהר לענות אלא בוחן את השאלה הוא מעיין בשאלה בוחן בודק את כל הצדדים את כל המורכבות הפזיזות לא מובילה לתשובה נכונה הפוך היא מובילה להברקה ואכן הציבור השטחי וההמונים מתרגשים אבל החוכמה האמיתית היא לשקול את הדברים ולהביא בחשבון את כל האפשרויות את כל המורכבות רק אז אפשר לתת תשובה רלוונטית אמיתית מאירת עיניים ולא הברקה שבסוף רק מחשיכה את החיים בגלל שטחיות וחוסר חשיבה רצינית.

אדם אומר תוותר לאשתך ותמיד תרגיש טוב רק כך אפשר להגיע לשלום בית זוהי אמירה שטחית. שהרי כמה אדם יכול לוותר אם הוא מוותר יותר מידיי אולי הוא כבר מתוסכל הוא  מאוכזב הוא כועס

אז החכם הוא לא נבהל להשיב, ובהקשר הזה אפשר להזכיר את דברי המשנה באבות

חכמים היזהרו בדבריכם. החכם צריך לשקול את הדברים בזהירות כמו שאמרו אנשי כנסת הגדולה הבו מתונים בדין לא למהר לפסוק.

דבר נוסף החכם הוא שואל כענין ומשיב משיב כהלכה אומר רבנו בחיי שואל את העניין הכוונה היא שלא ישאל בדברים שלא מתעסקים בהם אלא דבר בעתו מה טוב ישאל בנושא שמתעסקים בו הוא גם לא שואל כדי להוכיח לאחר שהוא לא יודע, הוא לא שואל כדי לנצח הוא לא שואל כדי להשפיעו הוא לא שואל כדי לבזות הוא שואל כדי לדעת הוא יודע מתי לשאול ואת מי לשאול, והוא גם משיב כהלכה אומרים רבים מהמפרשים הכוונה היא כאשר הוא משיב תשובה הוא לא משיב תשובות כדי לעורר פרובוקציות או מחלוקות אלא בעיקר משיב כהלכה כדי לתת תשובות ענייניות טובות על פי ההלכה לא כדי לייצר מחלוקות אלא כדי להוביל את האנשים אל האמת. משיב כהלכה זה גם אומר, שהוא לא מחפש לתת מענה מהמקום שלו, אם יש לאדם בעיות בשלום בית וכעת שואלים אותו שאלה בעניין זה הוא לא מחפש לענות רק על מה שהוא נשאל אלא הוא עונה מהמקום שלו מהכאב שלו מהתסכול שלו, הוא בעצם לא עונה לאחר, הוא עונה לעצמו. הוא לא משיב כהלכה אלא משיב למען הלב שלו.

עוד נאמר על החכם אומר על ראשון ראשון על אחרון אחרון. העניין בזה אומר הרמב"ם הוא אדם חכם הוא מסודר הוא יודע מה ראשון ומה אחרון יש סדר בחשיבה שלו אומר התפארת ישראל – שסדר הדיבור של האדם הוא ביטוי לחוכמת האדם.

אומנם נכון שפעמים האדם נשאל לדוגמא שתי שאלות והוא עונה קודם כל שלאחרונה ואחר כך לראשונה מדוע כי כדי להבין טוב את התשובה עדיף להתחיל מהשאלה השנייה ואז מהשאלה הראשונה ולכן יש סדר מדוע משנה האדם את הסדר.

עוד מצינו בעניין החכם על מה שלא שמע הוא אומר לא שמעתי זו אומרת הגמרא, במסכת ברכות למד לשונך לומר איני יודע כאשר האדם אומר מידי פעם לא יודע, כאשר הוא לא יודע, הוא מעצים את כל מה שהוא כן יודע, זה כמו מוסיף תבלין לכל מה שנאמר עד כה. כל מה שנאמר עד כה, הוא כן אמתי.

החכם  מודה על האמת ולא מתבייש לומר טעיתי או כן מתבייש לומר טעיתי ומתגבר על הבושה כי מבחינתו, העיקר זו האמת, העניין לא הגאווה והאנוכיות.

הנושא המהותי,  זו האמת זו החוכמה על זה החכם שם דגש  ואם העמידו אותו על טעותו הוא מרגיש לא נעים אבל כן מודה על האמת כך הוא החכם מרגיש בושה אבל בהמשך הוא ייראה בעיני עצמו ואחרים כאדם חכם.

 

האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'כאייל תערוג':