12 שנה אחורה…
ערב חורפי, קור ירושלמי מקפיא חודר עצמות, שכונת הר נוף הבנויה לתפארה..
השעה 11:00 בלילה..
עוד באתר:
החלטתי אני ועוד חבר, עת סיום סדר ג', לעשות קצת הליכה מסביב לישיבה בה למדנו בהר נוף, לנשום אויר הרים, התעטפנו כראוי, ויצאנו אל הלילה הקפוא, העיקר קצת לחלץ את עצמותינו ומיד לחזור להתקלח ולישון להכין את עצמנו כראוי ליום המחרת..
עד שהגענו אל תל התלפיות, הבית שכל עיני עם ישראל היו נשואות אליו רבות בשנים, ביתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, ונעמדנו מתחת לחלון, מקווים אולי לחזות בזיו פניו של מרן ע"ה..
עד שחברי שהיה איתי שאל אותי שאלה שהלכה איתי רבות בשנים:
"נהוראי, כמה ספרים יש למרן בבית"?
"לא יודע", עניתי, "אולי 40,000?", אין קיר אחד ריק אצל מרן בכל הקירות יש ספרים?
ובתמימותו המתוקה, "נראה לך שמרן יודע הכל"?
"בוודאי, עניתי, "נראה לי שגם אתה יודע את זה, שהתורה אף פעם לא נגמרת"…
נכון, "אבל מה אנחנו יכולים לתרום לזה שהיא לא תגמר אף פעם"?
הבה ננסה יחד לענות על התשובה הזו, בביאור שירת הבאר:
"באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענתם" (כא,יח)
מי אלו השרים? ומי אלו נדיבי העם?
כותב על כך הגאון החיד"א רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זצוק"ל בספרו "פני דוד" וזה לשונו:
"רז"ל דרשו הני קראי [הפסוקים הללו] על התורה שהיא באר מים חיים. ואפשר לפותרם על התורה באופן זה, כי תורתנו הקדושה אין לה קץ, כי אחרי שחכמים גדולים עמדו על ההלכה וחידשו כמה קושיות והויות, עדיין אם מעמיק התלמיד חכם, עיניו יחזו נפלאות כהנה וכהנה, וספרין פתיחו שאחרוני אחרונים עוד יוסיפו לפלפל להעמיק ולחדש.
והטעם, כי בכל התלמיד חכם הלומד לשמה, אור נוצץ בו ניצוץ משה רבינו ע"ה, ובכוחו התלמיד חכם האחרון יוסיף לחדש, וכל הקרוב יותר למסור נפשו ולשים כל מעיניו בתורה נפתח לו פתחים רבים, וזה שאמר (שבת קא: – סוכה לט.) 'משה שפיר קאמרת', כי התלמיד חכם יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה כמו שכתבו גורי האר"י זצ"ל, ואפשר שנרמז זה, כי אותיות 'לשמה' הם אותיות 'למשה', כי אשר ילמוד לשמה יזכה למשה, ותנח עליו הרוח ניצוץ משה רבינו וכו'.
וזהו שאמר 'באר' שהיא התורה, 'חפרוה שרים', גדולי ישראל, ואחר אשר חפרוה 'כרוה נדיבי העם', המתנדבים לעסוק בתורה בכל כוחם, וגם הם ימצאו להעמיק, והטעם 'במחוקק' שהוא משה רבינו ע"ה המאיר בם 'במשענותם' הוא להם למשען ומשענה".
ב"ה היכלי התורה בארצנו הקדושה וגם מעבר לים מלאים מפה לפה, קול התורה בוקע ומתרונן למרחקים, בחורי הישיבות והאברכים, גדלים ומעמיקים בתורה מיום ליום..
ולפעמים, גם הסוגיות הנלמדות בכל חלקי התורה והש"ס לא מובנות..
אומרת התורה הקדושה לאותם המתקשים: "רבותי ואהובי, אתם בגדר נדיבי עם, גדולי ישראל, מעבירים לנו את הלפיד האור הגדול הזה, העבור מדור לדור עד משה רבינו בהר סיני, אתם המתקשים ולא מבינים ובכל זאת מעמיקים..
אין לכם דרגה של סתם אנשים פשוטים, אתם נדיבי עם, שעוזבים את כל מרץ נעוריהם, ומחליטים להשקיע אותו בכל הכוח אך ורק בתורה הקדושה.
היש דרגה נעלית לאותו בחור, ולאותו אברך יותר מזו?
וכשמעמיקים בתורה, מטבעות האוצר רק הולכים ומתגלים, התפקיד שלנו זה לקחת כל מטבע להנות מאורו, ולדעת שככל שנעמיק נגלה אוצרות רוחניים בלתי נלאים..
וזו התרומה הכי גדולה שאנו יכולים לתת לעולם..
ראש ישיבת מיר ר' נתן צבי פינקל זצ"ל, אמר פעם שהוא מצטער שאין לו את חוש הציור היות ויש לו ציור יפה שעלה בראשו…
הסובבים התפלאו: מה לראש הישיבה ולציור? ושאלוהו: "מה ראש הישיבה היה רוצה לצייר?
אמר ר' נתן צבי: "בחור ישיבה שיושב ליד סטנדר ולומד גמרא, זהו ציור שאין יפה יותר ממנו"…
כי כשמעמיקים בתורה מקבלים את הציור הכי יפה בעולם…
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואתו השלמה של מור אבי היקר ר' דוד בר שמחה הי"ו בתושח"י.
