פרשת בלק: ברכה אחת של צדיק

הם באו מעולמות שונים ומגוונים…

אחדות לא הייתה מנת חלקם אף פעם..

הדבר הזה רדף אותנו רבות בשנים, מיד עם הקמתה של תנועת החסידות של מרנא ורבנא אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב הקדוש ע"ה, תמיד היו את החסידים ואת המתנגדים, כאלה שמצד אחד תמכו והלכו עם תנועת החסידות בכל כוחם, ומנגד אלה שהתנגדו לדרכה בכל כוחם…

וגם היום…

לצערנו יש כאלה אנשים, שברגע שתדבר על הכוללים והישיבות הפרוסים לרוב ב"ה בס"ד ובלי עין רעה, בארצנו הקטנה, ישר יעלה בהם תחושת קבס, מתוככי הלב, ויואילו לטעון: "מאי אהנו לן רבנן"…

איך זה יכול להיות שיש אנשים שמחליטים להם והם לא מחליטים על עצמם?

והטענה הגדולה תהיה: "הלא הקב"ה נתן בעולם כוח בחירה, והרבנים [לשיטתם] לוקחים להם את כוח הבחירה"?

זה לא פייר..

בואו ואספר לכם משהו..

באחד מן הימים פגשתי אדם אחד, המשמש בתפקיד בכיר בעיריית קריית גת עיר מגורי, וישבנו לדון על עזרה בנושא מסוים, שתועיל רבות רבות לשאר התושבים בעיר, משפחות ילדי הצמי"ד הפזורים לרוב בעירנו..

והנה כשהשיחה נסובה לה לקראת סיום קמתי ואמרתי:

"בעז"ה אשאל את הרב שלי, ואחזיר לך תשובה!"

"למה אתה צריך לשאול את הרב"? הוא החזיר לי, "אתה לא יכול להחליט עכשיו לבד"?

"לא", עניתי, יש דברים שרק הרב מחליט..

וככה התיישבנו שוב להסבר מה הכוח של צדיקים וכמה הם מועילים לאדם בחייו בעולם בשבילו.

ותאמינו לי, נראה לי שהצלחתי לעשות סדק קטן במחשבה..

ובשביל להבין זאת לעומק הבה נפתח יחד את פרשת השבוע שלנו בברכות בלעם לעם ישראל:

"הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה" (כג,כ)

כותב רש"י הקדוש: "אתה [בלק] שואלני מה דיבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם".

ואנו שואלים את עצמנו:

מישהו באמת היה צריך את ה"ברכה" הזאת? הלא בלעם היה גאוותן נפוח וסרוח, שלפי דעת המדרש (רבה) חשב שהוא יקבל את התורה ויתנה לעם ישראל, וכשלא קיבל, החל להתגרות בעם ישראל, ואתה עוד אומר לבלק "קבלתי ממנו לברך אותם"?

ובביאור הדבר הזה, כתב הגאון בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק ע"ה וזה לשונו:

"ידוע גודל מעלת הצדיקים אשר יש בכוח אחד מדברי תורה שלהם להיות פרה ורבה בלב שומע מהם להגדיל תורה ולהאדיר, כמו שאמר הבעל שם טוב במשנה בפרקי אבות (פ"ו מ"ג) הלומד מחברו פרק אחד וכו' אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד וקל וחומר מדוד המלך ע"ה שלא למד מאחיתופל רק שני

דברים בלבד וכו', קל וחומר הלומד מחבירו אפילו אות אחת וכו', והקשו הראשונים מה קל וחומר בזה הלא דוד למד שני דברים, ואיך יליף [למד] קל וחומר על אות אחת וכו', אך הפירוש בזה, שדוד המלך לא למד מאחיתופל רק שני דברים כי תורתו לא היה בבחינת פרה ורבה, אבל הלומד אצל רב הגון הלומד תורה לשמה הוא בבחינת זריעה, שמגרעין אחד יוצא כמה שיבולים, כן אפילו מאות אחת יכול להיות כמעיין המתגבר להיות פרה ורבה לכן צריך לנהוג בו כבוד".

ועוד ממשיך הרב:

"וכן בענין ההשפעות והברכות שעל ידי הצדיק, יותר מה שהוא מברך ומשפיע לבני ישראל יותר נוסף לו כח ההשפעה כמעין המתגבר".

נמצא שיש שני תנאים חשובים בגדר של צדיק:

א. פרה ורבה לאחרים מדברי תורתו וברכותיו וממעשיו הטובים כעין גרעין אחד שממנו יצאו כמה שיבולים שיעבירו דברי תורה ומוסר לאחרים.

ב. דברי ברכה תמיד בפיו, שבהם ניתנת לו כוח ההשפעה שברכותיו יתקיימו כמעיין המתגבר.

בוא נדבר בינינו שאף אחד לא ישמע..

היה את שני אלה בבלעם הרשע?!

בלעם הרשע יועצו של פרעה מלך מצרים, מכשף טמא סתום עין, תמך בגזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", וכאן אתה עוד רוצה לברך?

אלא יש ברכה ויש ברכה…

כל אחד מאיתנו שמישהו מברך אותו באופן אישי, אתה מרגיש על האדם הדובר מולך, האם הברכה אחת היא מכל הלב, או שהיא מן השפה ולחוץ..

וברכה של "צדיק" כמו בלעם, אף אחד לא רוצה לקבל..

אבל רצה מסובב כל הסיבות, שככה יקרה, ובלעם "יברך" את ישראל..

והוא לא הצדיק האמיתי שעם ישראל ביקש..

ואף אחד באמת לא צריך את הברכה הזו..

בואו ותשמעו סיפור קצר מכוחם של צדיקים (אוצר הסיפורים ח"ב עמוד 573):

"סיפר ר' שלום שבדרון זצ"ל כי בהיותו באמריקה, סיפרה לו אלמנה פלונית את המעשה הבא:

היא החזיקה כלב בבית..

לאחר שהתאלמנה פחדה להתגורר לבדה עם הילדים (והעושר הרי מביא גנבים) לכן רכשו לה כלב שמירה, כדי שאם יהיה מי שרק ינסה להיכנס לחצר, – קולות הנביחות ישמעו עד הרחוב השלישי, ואם הוא יכנס לתןך החצר – הכלב יתנפל עליו ויעשה בו שפטים! כלב שמירה!

פעם אחת בשעות הבוקר, היה מבחינה שהכלב המסור שלה רק מהחצר לתוך הבית פנימה, ונעמד ליד השמשה הקדמית של הדלת השקופה, מסתכל מבפנים החוצה וכאילו נתלה ונשען על הדלת, עומד דום, כאילו רועד ממשהוץ

מה קרה לכלב?

עד שהיא חושבת, היא שומעת דפיקות על הדלת השקופה, התקרבה, והנה לא פחות ולא יותר, ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל עומד ליד הפתח, הכלב אפילו לא נבח, ברח פנימה, וכאילו נדבק לדלת השקופה ללא תזוזה, כלב הרי לא יודע חכמות, הטבע שלו לנבוח ולכעוס, והנה כאן הוא נאלם דום.

בעלה המנוח היה מהנדיבים הגדולים של הישיבה בברנוביץ', ר' אלחנן הגיע לאמריקה למסע התרמות (ושב לברנוביץ ממש עם פתיחת המלחמה העולמית ונספה בקובנה בפורט התשיעי הי"ד) לכן הגיע לביתם.

ר' שלום סיפר כי היא הדגישה ואמרה שכל העת כאשר ר' אלחנן היה בבית, הכלב נשאר במקומו כאילו נדבק לדלת הכניסה ועמד דום, אחרי שר' אלחנן יצא שב הכלב למתכונתו הקודמת לקפץ ולרוץ כאחד הכלבים ויהי לפלא!

זוהי דוגמא אחת מני רבות, שיכולה ללמד אותנו על גודל כוחם של צדיקים אמיתיים קדושי עליון, אשר התקיים בהם "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", אפילו אצל החיות..

שנזכה ללמוד דרכים לחיים אמיתיים מצדיקים אמיתיים!

 

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!! המאמר נכתב לרפואתו השלמה של מור אבי עטרת ראשי

ר' דוד בן שמחה הי"ו

בתושח"י.