דברים נוראים קורים בבית שמש בתקופה האחרונה. תוך שבועיים נפרצו ונפגעו חמישה בתי כנסיות בעיר ובגלילותיה, ארונות הקודש נפגעו, הוציאו את ספרי התורה והשליכו אותם כדומן על פני השדה בזלזול ובפשיעה נוראה. חמישה מקרים קשים וחמורים – והעם לא נחרדו! הישמע קול תרועה גדולה כזו לעיר המלאה סופרים תורה ועבודה והעם לא יחרדו?!
תארו לעצמכם מה היה קורה אם ח"ו היו פוגעים שוב ושוב בחפציו ובספריו של גדול הדור, מגן ומושיע לישראל? מה היה קורה אם אחד מהצדדים החרדיים לחוגיה ועדותיה המסוכסכים תקשורתית היטב היה פוגע באישיות תורנית מפורסמת או בסמליו וכלי ביטוייו?! ומכאן הזעקה משוועת וזועקת: ולא תהא כהנת כפונדקית! געוואלד! יש כאן חילול התורה הקדושה שוב ושוב, והעם לא נחרד! והנושא עובר והכותרות נמוגים, מה קרה לנו שאיננו מזדעזעים יותר?!
לא משנה מי עשה את זה ולמה, זה נושא חשוב אבל אינו שייך לההמונים, ובודאי כל מי שיכול למנוע דבר כזה החובה עליו למסור את נפשו למען כבוד התורה הקדושה. אבל עצם המעשה, התוצאה הנוראה והמזעזעת, צריך לעורר אותנו ולהחריד את כולנו, לעשות חשבון נפש כללי לכל היהדות החרדית, ובפרט אנו אנשי בית שמש הקרובים אל החלל!
עוד באתר:
—
איני ראוי להשוות דברים, אבל משהו יש במקום הזה בית שמש ולחוסר החרדה מפני הקודש והמקדש. אולי כדאי לחזור למאורע גדול שהיה לעם היהודי ששכן בציון לפני כשלושת אלפים שנה: בספר שמואל אנו למדים על הטרגדיה שהיה בבית שמש בחזרתו של ארון הברית מהשבי אצל הפלשתים, ומספר הנביא, שאנשי בית שמש משהם רואים את ארון ברית ה' עולה משדה פלשתים: "וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת". שמחו אנשי בית שמש לקראת הארון החוזר, הקריבו את הפרות שהפלשתים שלחו. השתחוו, ואחר-כך בא להם אסון: "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה".
מקשה הגמרא, וכי בגלל שראו את הארון מתו חמישים אלף איש ויותר? (סוטה לה) רבי אבהו ור' אלעזר חד אמר קוצרים ומשתחוים היו, וחד אמר מדברים דברים יתרים היו. מה אמרו? "מאן אמריך דאמרית ומאן פייסך דאיפייסת?". (מדרש רבה במדבר ה ט). חכם אחד אומר שהם ראו את הארון מגיע, שמחו ואפילו השתחוו, אחר כך הם המשיכו בעבודת הקציר שלהם. כי הלא ראו שהארון מוביל את הפרות בדרך הנכונה, אמרו אנשי בית שמש: אין צורך שנפסיק בעבודתנו, הארון מסתדר טוב כל כך, השתחוו, הקריבו את הפרות של הפלשתים וזהו.
השני אומר, שבני בית שמש דיברו דברים יתרים. ומה הם? אמרו לארון: "מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה? ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך?". לכאורה, הבעיה של בני בית שמש הייתה בכך שהם ניתקו את עצמם מהאחריות שלהם לנפילת הארון בשבי ומחזרתו. למה התרגזת וברחת לפלשתים ולמה התפייסת? לא קשור להם. זה העניין שלו. כתוצאה מהיחס הזה בני בית שמש מקבלים מכה קשה של עשרות אלפי איש.
הרד"ק בשם התרגום: "על דחדיאו בארון ה'". כלומר הביקורת היא על היעדר היראה – תחת היראה הנדרשת במגע עם ארון ה' מגיבים אנשי בית שמש ברגש שמחה. הצד השווה, בפירושים כולם, כי יחסם של אנשי בית שמש אל הארון גבל בביזיון, בזלזול ובביטול. לדידם – אין לשיבת הארון משמעות בדומה לשיבתה של השראת שכינת ה' לעם ישראל.
—
עם תחילתו של ההתיישבות החרדית בבית שמש לפני עשרים ושתיים שנה, שכידוע הישוב הישן היה הגורם המכריע והנחשון במשימה זו, נשא בהתרגשות גדולה את דבריו הגאון החסיד רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, ואמר שבנייתה מחדש של בית שמש התורנית עם הפריחה הגדולה של תורה ועבודה וגמילות חסדים בעיר תנ"כית עתיקה זאת, תהא בוודאי "התיקון השלם" לחטא פרץ ארון ברית ה', ויש להתאמץ בקדושת התורה וקדושת כלי הקודש, וזה צריך ללוות תמיד את תושביה התורניים של בית שמש להחזיר עטרה ליושנה. והנה אנה אנו באים עם חילול ספרי הקדש בימים אלו, והעם לא יחרדו?!
מעניין מסקנא מדעית שסיכם פרופ' שלמה בונימוביץ, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, המפקח ומנהל את החפירות בתל בית-שמש, בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו באיזור: "סיפורי המקרא אודות שמשון ותיאור שיבת ארון הברית מפלשת לבית-שמש לאחר שבייתו על-ידי הפלשתים, מוסיפים נופך אגדי לתהליך החברתי שבו חידדו שתי קבוצות עוינות זו לזו את זהותן האחת לעומת השנייה, בדומה למתרחש כיום באזורי גבול רבים".
מעניין עד כמה המקום והסביבה מושפעים ומשפיעים לדורות, ואנו אין לנו אלא להשתדל ולהתחזק בתפילה לשוכן מרומים שיתן לעיר בית שמש לתקן חטא פרץ ארון ברית ה' ושנזכה להתאחד באהבת ישראל עד שנקבל כאיש אחד בלב אחד את ארון הברית.
